שנים רבות נחשבתי מורדת, היום יש לי פינה חמה ונוחה להיות בה, יוזמת. אני מאמינה בחינוך כמעצב חברה וסביבה ועוסקת בחינוך למעלה מעשרים שנה. למדתי אמנות פלסטית בבצלאל וחלמתי להביא בשורה, המשכתי ולמדתי חינוך פתוח במכללת דוד ילין ושם הבנתי שמצאתי את מרחבי העשייה שלי.

גדלתי בקריית שרת בעיר חולון. באותן שנים זו הייתה שכונה חדשה. בחלקה היו בניינים של משפרי דיור מפוני מעברות מרחבי העיר ובחלקה האחר התאכלסה השכונה בזוגות צעירים. השכונה החדשה גם קלטה עולים והייתה ערב רב של אנשים ותרבויות. היה אז דיבור על כור היתוך, אבל הזהות הייתה חזקה מאש הכור. השכונה הזו בנתה את מי שאני. היכולת להביט למציאות בעיניים ולהתנגד לה, היכולת לראות את האחר וצרכיו, הבחירה להיות בצד שמעצב מציאות ולא בזה שנגרר אחריה. המראות שראיתי והכרת התודה על זה שאני בצד האחר, בזה שמרווח לו, עיצבו בי את הרצון לתת, להכיר באחר ואת הרצון לשנות. בשכונה הזו גדלתי מכתה ד' ועד ט'. שנים מעצבות שמשפיעות עלי ועל משפחתי עד היום.

הייתי רוצה לראות את עצמנו, חברה שיש בה מקום והכרה באחר, בתרבותו, בצרכיו, הכרה בכלל בקיומו. פעם היה דיבור על כור היתוך, והיו שהתנגדו לו. היום אין דיבור אלא התקדמנו לאש מאכלת של שנאת זרים ושנאת שונים. אני רוצה לראות חברה שיש בה מקום לכל אחד. כולל זה שחושב ורוצה שונה ממני...

לימדתי ועשיתי חינוך פתוח בין כתלי בתי ספר "רגילים" ב"שכונות". הקמתי גן ילדים למשוכנעים... המשכתי בחינוך הדמוקרטי, עברתי לעסק פרטי ועכשיו אני פה כדי להביא לשינוי בתקשורת החברתית. אני חולמת בגדול ויודעת שמשחק הוא שפה חוצת גבולות ותרבויות וניתן באמצעותו להביא לשינוי בעולם כולו.