באמצעות פעילותי כמתנדב בזהב בגן (תנועת התנדבות של פנסיונרים הפועלת בגני ילדים בכל הארץ). התחלתי את הפעילות בגן אחד וכיום אחרי חמש שנים אני מפעיל את הפעילות ב20 גנים באזור תל מונד ולב השרון. בשלב זה כוונתי לנסות להרחיב את פעילותי על ידי הקמת חווה לריבוי תולעים שאת יסודותיה כבר הנחנו על ידי עבודה עצמית אך בשלב זה ניהיה זקוקים להשקעה בכיוון של הפצת הרעיון באזורים שונים תוך שימוש באותו רעיון של הפעלה באמצעות גני ילדים ובתי ספר וכמובן יהיה צורך להקים ולהכשיר צוותי הפעלה בכל אזור כאשר בשלב ראשון חוות ריבוי שלנו תספק מתקנים מוכנים עם תולעים לכל דורש.

גני הילדים הם המקום בעל המשמעות הגדולה משום שבשלב זה עדיין אין את הלחץ של לימודים מסודרים כמו בבית הספר ויוזמה כזאת ניתנת לקידום כמו שקרה בזמנו עם "שימור פרחי הבר" בארץ. הנחה נוספת היא שהילדים בגיל זה קולטים ברצון ובאהבה. אוסיף ואומר שהרעיון התפתח לפני ארבע שנים כאשר חיפשתי דרך לציין בגן המקוריבו התנדבתי(גן האורן תל מונד) את שנת איכות הסביבה שהכריז עליו משרד החינוך בשיתוף עם איכות הסביבה.

הייתי רוצה לראות השתרשות של ראיון ההפרדה במקור תוך שימוש בתולעים אדומות כי אם יתקבל הראיון אפילו באופן חלקי על ידי אזרחי המדינה, כמויות גדולות מאד של חומר אורגני ישארו בבית ויעברו תהליך של הפיכה לדשן לצמחים הנמצאים באותו הבית וכך ניתן לחסוך בהובלה, בהפרדה באתרי המיון ובתשלום בכניסה לאתר הזבל וזאת כמעט ללא מאמץ פרט לקצת תשומת לב מצד הילדים והמשפחה. השיטה בשלב זה מותאמת לגני ילדים ולמשק בית אפילו בעיר כי המתקן הינו בגודל של קופסה קלקר שמובילים בהם דגי סלומון מחו"ל ויש להניח שממרכז חלוקת הדגים רוב הקופסאות נשלחות לאשפה וכך נוסף להפרדה במקור ותהליך של עשיית קומפוסט מתקיימת גם כן פעולת (מחזור)של קופסאות קלקר.

בגנים המשתתפים הילדים מרכזים במשך כל שנת הלימודים את שאריות המזון מארוחותיהם בעיקר פירות וירקות בכלי מיוחד ונפרד,(בשלב זה הלחם הנשאר בעיקר מוגש לציפורים במתקן מיוחד התלוי בגן והילדים). פעם בשבוע אני מבקר בגן בודק את מצב התולעים ותהליך הפירוק יחד עם הילדים אשר עם פתיחת הקופסה (קומפוסטר תולעים)בודקים האם יש ריח רע, האם יש מספיק מים , האם נשאר מזון מהשבוע שעבר, האם הטמפרטורה מתאימה לתולעים,ואם הכל בסדר הילדים מוסיפים את הפירות שהצטברו במשך השבוע אם השאריות גדולות מדי הילדים לומדים לחתוך את הפירות והירקות לגודל קטן יותר כי כך תהליך הפירוק יהיה יותר מהיר. ביחד עם הגננת אנו מנהלים שיחה על נושאים שונים באיכות הסביבה ובהרגלי חיים נכונים וכמובן כל הזדמנות מנוצלת כדי להתייחס לצד הגידולי של התולעים על ידי שאלות ותשובות ומדי פעם אפילו התחלות של שאלות חקר כגון מה התולעים אוהבים יותר לאכול? או מה יכולה להיות הסיבה לריח רע בקופסת התולעים (המכונה קופסת הפלאים בפי הילדים בגלל הפיכת הפירות והירקות לדשן)בשנה החדשה מקבלים הגנים את הדשן שנוצר בגן בשנה הקודמת. לשם כך אני מקיים בשיתוף עם חבר מושב חווה לריבוי תולעים אך בינתיים אין לנו מערכת שיווק והפצה מחוסר אמצעים וגם חלק זה נשאר בגדר התנדבות שלנו.