עתודת אבני דרך

ע"י ענבל שהם | 04 באוק' 2012
| 16 תגובות

סיכום:

עמותת "אבני דרך לחיים" מאמינה בזכותם של אנשים בספקטרום האוטיסטי לקחת חלק אמיתי בחברה. מתוך כך, הוקם מסלול עתודה לצעירים בני 17-21 בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. המשתתפים הינם בני נוער מרחבי הארץ הנמצאים לקראת סיום הלימודים במערכת החינוך או צעירים הנמצאים במסגרות של עבודה, צבא ושירות לאומי.
מטרות העתודה:
א. לספק מסגרת התנסותית, הכשרתית וחברתית לצעירים בטרם היציאה מהבית.
ב. הכנה למכינת "אבני דרך" שעתידה להפתח ב-2013. (מי מהמשתתפים שיבחר, יוכל להשתלב במסגרת המכינה שתכשיר לחיים בוגרים, עצמאיים ומספקים לאחר היציאה מבית ההורים).
תאור הפעילות:
תכנית העתודה כוללת מפגשים אישיים וקבוצתיים, ליווי והתנסות בפועל, פעילות חברתית וירטואלית וקשר עם המשפחות (כ-20 שעות חודשיות למשתתף).
מכלול הפעילות מאפשר עיסוק בשאלות זהות (למשל: הגדרה עצמית ביחס לספקטרום האוטיסטי, מתי ולמי להגדיר), דיון בנושאים המעסיקים קבוצת גיל זו (לבטים לגבי סיום ביה"ס, התנדבות לשרות לאומי/צבא, רשיון נהיגה, חיי חברה, הגדרת מערכת יחסים בוגרת עם ההורים וכו') והתנסות בחוויות האופייניות לגיל (טיולים, מפגשים חברתיים, זוגיות, עצמאות).
שיטת העבודה:
התנסות חווייתית המגובה בדיון, תהייה וביקורת. אלו מאפשרים צמיחה אישית ושונה ממשתתף למשתתף. מעיסוק במעגל חיים אחד נוצרת העצמה המקרינה ומשפיעה על מעגלי חיים נוספים בחיי המשתתף.
הפעילות מובלת ע"י 2 מדריכים (פסיכולוגית מתמחה באוטיזם מלווה את המדריכים).
במפגש האישי כל משתתף בוחר את מוקדי העבודה שלו כגון: שימוש בכסף, להיות פעיל בתנועת נוער, הזמנת חבר, חיפוש עבודה. התהליך מתרכז במוקדים שנבחרו ועליהם מבוססת התכנית האישית. התוכנית כוללת יעדים, מטרות ומשימות שוטפות שחלקן מבוצעות בליווי הצוות וחלקן באופן עצמאי.
המפגש הקבוצתי מונחה ע" הצוות אך מובל ומנוהל ע"י המשתתפים עצמם (טיולים, דיונים, ארועי תרבות). הקבוצה מאפשרת התנסות במערכת קשרים קבוצתית, חשיפה לדעות שונות, מתן וקבלת דוגמא אישית והתנסות בחוויות ובשיתוף במסגרת קבוצת דומים מכילה ומקבלת, תוך לקיחת אחריות ועצמאות.

לאחר שנת פעילות אינטנסיבית, ניתן לראות כי פועל יוצא מהפעילות נרקמו בקבוצה קשרים חברתיים משמעותיים. בנוסף, ישנן השפעות חיוביות במעגלי החיים השונים של המשתתפים ואני מקווה שגם לנו חלק בהצלחה.

אודותיך

שם הארגון: עמותת אבני דרך לחיים עוד ↓↑ הסתר↑ הסתר

אודותיך

שם פרטי

ענבל

שם משפחה

וורטמן שהם

אודות הארגון שלך

שם הארגון

עמותת אבני דרך לחיים

תפקידך בארגון

מייסדת ומדריכה

המידע שתספק כאן ישמש למילוי חלקים שלא מילאת בפרופיל שלך, למשל תחומי עניין, מידע על הארגון וכתובת אתר האינטרנט. פרטי הקשר שלך יישארו חסויים. לחץ כאן, כדי לבטל פעולה זו..

המיזם

הצג↑ הסתר↑ הסתר

שם המיזם

עתודת אבני דרך

תיאור המיזם

עמותת "אבני דרך לחיים" מאמינה בזכותם של אנשים בספקטרום האוטיסטי לקחת חלק אמיתי בחברה. מתוך כך, הוקם מסלול עתודה לצעירים בני 17-21 בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. המשתתפים הינם בני נוער מרחבי הארץ הנמצאים לקראת סיום הלימודים במערכת החינוך או צעירים הנמצאים במסגרות של עבודה, צבא ושירות לאומי.
מטרות העתודה:
א. לספק מסגרת התנסותית, הכשרתית וחברתית לצעירים בטרם היציאה מהבית.
ב. הכנה למכינת "אבני דרך" שעתידה להפתח ב-2013. (מי מהמשתתפים שיבחר, יוכל להשתלב במסגרת המכינה שתכשיר לחיים בוגרים, עצמאיים ומספקים לאחר היציאה מבית ההורים).
תאור הפעילות:
תכנית העתודה כוללת מפגשים אישיים וקבוצתיים, ליווי והתנסות בפועל, פעילות חברתית וירטואלית וקשר עם המשפחות (כ-20 שעות חודשיות למשתתף).
מכלול הפעילות מאפשר עיסוק בשאלות זהות (למשל: הגדרה עצמית ביחס לספקטרום האוטיסטי, מתי ולמי להגדיר), דיון בנושאים המעסיקים קבוצת גיל זו (לבטים לגבי סיום ביה"ס, התנדבות לשרות לאומי/צבא, רשיון נהיגה, חיי חברה, הגדרת מערכת יחסים בוגרת עם ההורים וכו') והתנסות בחוויות האופייניות לגיל (טיולים, מפגשים חברתיים, זוגיות, עצמאות).
שיטת העבודה:
התנסות חווייתית המגובה בדיון, תהייה וביקורת. אלו מאפשרים צמיחה אישית ושונה ממשתתף למשתתף. מעיסוק במעגל חיים אחד נוצרת העצמה המקרינה ומשפיעה על מעגלי חיים נוספים בחיי המשתתף.
הפעילות מובלת ע"י 2 מדריכים (פסיכולוגית מתמחה באוטיזם מלווה את המדריכים).
במפגש האישי כל משתתף בוחר את מוקדי העבודה שלו כגון: שימוש בכסף, להיות פעיל בתנועת נוער, הזמנת חבר, חיפוש עבודה. התהליך מתרכז במוקדים שנבחרו ועליהם מבוססת התכנית האישית. התוכנית כוללת יעדים, מטרות ומשימות שוטפות שחלקן מבוצעות בליווי הצוות וחלקן באופן עצמאי.
המפגש הקבוצתי מונחה ע" הצוות אך מובל ומנוהל ע"י המשתתפים עצמם (טיולים, דיונים, ארועי תרבות). הקבוצה מאפשרת התנסות במערכת קשרים קבוצתית, חשיפה לדעות שונות, מתן וקבלת דוגמא אישית והתנסות בחוויות ובשיתוף במסגרת קבוצת דומים מכילה ומקבלת, תוך לקיחת אחריות ועצמאות.
לאחר שנת פעילות אינטנסיבית, ניתן לראות כי פועל יוצא מהפעילות נרקמו בקבוצה קשרים חברתיים משמעותיים. בנוסף, ישנן השפעות חיוביות במעגלי החיים השונים של המשתתפים ואני מקווה שגם לנו חלק בהצלחה.

השלב שבו נמצא הפרויקט שלך

פעיל בין 1 ל-5 שנים

מהי הבעיה שהמיזם שלך מנסה לפתור?

ברמת הפרט- צעירים אוטיסטים בתפקוד גבוה נמצאים בפרשת דרכים בעייתית עם סיום התיכון ובפתח חייהם הבוגרים. למרות יכולותיהם הגבוהות ולמרות מערכת הערכים והנורמות עליה חונכו וגדלו, מסלול החיים הרגיל חסום בפניהם. מסלול זה, בו לוקחים חלק בני משפחותיהם, שכניהם וחבריהם לכיתה, כולל שפע של הזדמנויות, חוויות והתנסויות כגון שרות לאומי/צבאי, טיולים, עבודות מזדמנות ולימודים מקצועיים או אקדמאיים. בקרב כלל הצעירים מסלול זה מהווה כרטיס כניסה לחיים ולחברה.
העדר חוויות והתנסויות כגון הנ"ל מהווה חסם נוסף על האתגרים הטבעיים שהאוטיזם טומן בחובו.
ברמה הממסדית- בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה דרסטית של אנשים בספקטרום האוטיסטי וספציפית בתפקוד הגבוה. כיום, המערכת אינה מכירה בקשיים הייחודיים של אוכלוסייה זו. בעתיד, אני מקוה, הכרה במורכבות ובצרכים הייחודיים של קבוצה מודרת זו תאפשר שילוב בקהילה והנגשת שירותים נוספים ופיתוחם.
ברמה החברתית- אנשים בספקטרום האוטיסטי אינם נוכחים אמיתיים בחברה, וודאי שהנראות שלהם אינה מייצגת את מספרם הריאלי בחברה (היום מדובר על אחד מ-200 ללא חלוקה לרמות תפקוד). כל עוד לא תהיה קבלה של נוכחות אוטיסטית בחברה וסובלנות של שתי הקבוצות זו לזו כל פתרון שימצא יהיה פטרוני.

כיצד המיזם שלך נותן מענה יעיל לבעיה?

רמת הפרט- העתודה מאפשרת חשיפה להתנסויות ולחוויות שצעירים אוטיסטים רבים מודרים מהן או נמנעים מהן. התיווך והליווי ממנפים את ההתנסויות לרכישת ארגז כלים שילווה את המשתתפים בהמשך חייהם וממנו יוכלו לבחור.
המשתתף זוכה לליווי בעיבוד חוויית ההדרה (פטור אוטומטי מגיוס, בעיות בירוקרטיות בדרך לרשיון נהיגה, קשיים חברתיים בבית הספר וכו'), ונחשף למגוון אפשרויות להתגבר על אותם חסמים. מתוך האפשרויות המשתתף בוחר את הדרך הטובה עבורו ומקבל את הליווי הדרוש לו כדי לממש את בחירתו.
ההתנסות באותן חוויות, תוך כדי ליווי, ניתוח ועיבוד, פותחת דלתות לחוויות נוספות. (שימוש בתחבורה ציבורית מעניק כלי המאפשר הגעה למקומות נוספים שלא במסגרת העתודה, שיח בנושא שנת השירות וההתמודדויות השונות פותח אפשרויות במסגרות שירות אחרות, התנסות בפעילות חברתית אחת מאפשרת התנסות במעגל חיים אחר).
התנסויות חיוביות מפחיתות חששות ורתיעה מחשיפה לחוויות חדשות ובכך מאפשרות התנסויות בחוויות חדשות נוספות.
רמה ממסדית- העמותה עושה כל שביכולתה בכדי לעבוד בשיתוף עם הרשויות ואנו בקשר שוטף עם גורמי רווחה וחינוך. המכינה מסייעת לנו ביצירת שינוי "מלמטה למעלה".
רמה חברתית- כיוון ששיטת העבודה התנסותית, חשיפה הדדית מתרחשת מאליה. אמנם זוהי "טיפה בים" אך כל מפגש בין "החברה" ל"ספקטרום האוטיסטי" מגביר את ההכרות והנוכחות ה"אוטיסטית" בחברה.

אם המיזם שלך זכה בפרסים או ציונים לשבח, נשמח אם תציין אותם

הפרויקט זכה לתמיכה ולווי מקצועי של תכנית קלי"ק של הסוכנות היהודית.

אתר האינטרנט

כתובת דף הפייסבוק

http://www.facebook.com/pages/אבני-דרך-לחיים-Milestones-for-Life/141364359297816

כתובת פרופיל הטוויטר

חדשנות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מה הופך את הרעיון שלך לייחודי (טכנולוגיה חדשנית, מודל פדגוגי, חברתי ו/או עסקי ייחודי וכו'...) - אנא פרט

1. הכנסת סדר יום ברמה ממסדית
בישראל, גוברת ההכרה בחשיבות פיתוח ויישום תוכניות לבוגרים-צעירים (18-25), כמו קהילות סטודנטים, מכינות ומרכזי צעירים. מגמה זו בולטת בארגוני חינוך ושותפיהם אך פסחה על בעלי צרכים מיוחדים. המיזם מתמקד בצעירים אוטיסטים.

2. גישת עבודה חדשנית:
א.התאמה לתפקוד גבוה– אוכלוסיית העתודה מתאפיינת ביכולת תפקוד גבוהה בתחומים מגוונים ומאפשרת הפרייה הדדית. קבוצה זו מאפשרת לכל משתתף לבטא כישוריו, לתרום לשאר חברי הקבוצה ולהיתרם מהם.
ב.הובלת התוכנית ע"י המשתתפים– אחת המטרות לאפשר למשתתפים חיים בוגרים עצמאיים. בכדי להשיג זאת יש לאפשר עצמאות ויכולת קבלת החלטות ולסייע למשתתפים לבנות את זהותם כאנשים בוגרים ועצמאיים המסוגלים לנווט את חייהם להשגת מטרותיהם ובאחריות על תוצאותיהן.
ג.דגש על אישיות בוגרת- בתהליך מושם דגש על העברה הדרגתית של האחריות והמיקוד מחיצוני לפנימי, דבר חדשני ביחס לאוכלוסייה זו, שלעיתים זוכה ליחס 'ילדי' ופטרוני.
ד.בניית מודל עבודה פרטני ומשתנה– המגוון הקיים בספקטרום והשוני בין המרכיבים המולדים לסביבתיים, מצריך שיטת עבודה הבוחנת עצמה שוב ושוב ולאמץ כלים מותאמים עבור כל משתתף בכל אחד מתחומי חייו ובשלבים שונים. השונות והייחודיות הקיימת בכל אדם, קל וחומר בספקטרום האוטיסטי, מדגישה את הצורך בתכנית גמישה העונה על הצרכים, הרצון והקצב האישי של משתתפיה. הכרות והתנסות עם המשתתף מלמדת את הצוות מהי שיטת העבודה הנכונה.
ה.אופי הפעילות- המפגשים מתקיימים במקומות שונים, בשעות שונות ועם תכנים מגוונים. האחריות לקביעת המיקום ותוכן המפגשים על המשתתפים. מקום פעילות משתנה מתוך הכרה כי המקום מגדיר את אופי הפעילות ומגביל את מגוון האינטראקציות האפשריות. העדר מתווה מוגדר למפגשים מצריך את המשתתפים לקבל החלטות יחד כקבוצה, תוך הגדרה ושיתוף של כל אחד מהנערים ברצונותיו והעדפותיו. גיוון זה מאפשר חשיפה לשפע של התנסויות חדשות. כגון, השתתפות באירוע סיום בי"ס של אחד המשתתפים, סיור חנוכיות בי-ם, ביקור במוזיאון, בילוי בבית קפה, מפגשים בבתי המשתתפים.

3. הנגשה
תפיסה כי הנגשה אינה פיסית וטכנית בלבד (כסא גלגלים, כתוביות...) אלא עבור חלק הינה תיווך. אנו מאמינים שהנגשה הינה ריבוי אפשרויות מונגשים אשר מהם האדם שעבורו קיימת ההנגשה יכול לבחור.

אימפקט

הצג↑ הסתר↑ הסתר

במידה והפרויקט כבר פעיל, מה הערך בתחום החינוך שייצר עד כה?

העתודה למכינת "אבני דרך" מונה כ-30 משתתפים ומשתתפות בהיקף פעילות משתנה. עשרה מבין אותם משתתפים לוקחים חלק בתוכנית העתודה המלאה. ניכר כי בשנת הפעילות צעירים אלו עברו תהליך משמעותי, שבא לידי ביטוי הן ברצון שלהם להתנסות בחוויות חדשות והן בהתנסות בפועל (החל מלקיחת אחריות על תהליכים בירוקרטיים הנוגעים להם. דרך גילוי תעוזה ומימוש נסיעות, בילויים והתנדבויות. ועד יצירת קשרים חברתיים ויוזמה של סיטואציות חברתיות). חשוב לציין שרבים מהמשתתפים חששו להצטרף לתוכנית בשל רוויה מטיפולים והשתתפות בתכניות שונות בצעירותם. אותם משתתפים מציינים כי ניסיון זה היה עבורם חוויה מתקנת. שתי הסיבות המרכזיות שהם מעלים הן: א. העובדה שהם מובילים את התוכנית והתהליכים. ב. קיומו של מעגל חברתי בו הם חשים טוב ומשמעותיים.
בנוסף, בתחילת התהליך כל הצעירים המשתתפים בתוכנית הביעו חשש מהיציאה מהבית, וכעת הם מוכנים להתמודד עם החששות ומחכים לקחת חלק במכינה לכשתפתח.

במידה ומדובר במיזם חדש, מה ההערך בתחום החינוך שאתה מצפה שיהיה לפרויקט בשנתיים הבאות?

מי קהל היעד של המיזם? מדוע המיזם חשוב לקהל היעד?

קהל היעד של תכנית העתודה הוא צעירים בספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה בגילאי 17-21. חלק מהצעירים למדו או לומדים בחינוך המיוחד וחלקם בחינוך הרגיל. צעירים אלו נמצאים בתקופת מעבר חשובה מגיל ההתבגרות לבגרות (תקופה המזוהה בספרות המקצועית כבגרות מתהווה).
חשיבות המיזם בטווח הקצר בכך שהיא מספקת לצעירים שדה התנסותי ומעגל חברתי. שני גורמים אלו חסרים לרבים מהצעירים שלוקחים חלק בפעילות. ההתנסויות החדשות וההשתתפות במעגל החברתי תורמים לדימוי העצמי, לביטחון ולמסוגלות האישית. קבוצת הדומים מהווה זרז לתהליכים אישיים עוצמתיים. לצד תמיכת הקבוצה היא מאפשרת חשיפה לדעות, זוויות מבט וצורות התמודדות שונות עם בעיות ומכשולים. השיתוף בקבוצה, תוך כדי ליווי הצוות, מאפשר המרה של סיטואציות אישיות או קבוצתיות לטכניקות שימושיות בחיי היומיום.
בטווח הארוך, תכנית העתודה מאפשרת הכרות הדדית בין הצעירים לבין צוות המכינה כמו גם התנסות ראשונית ברוח מכינת "אבני דרך". חשיפה זו תאפשר לאותם צעירים לבחור האם ברצונם להשתלב במכינה. במידה וכן- תהליך קליטתם במכינה יהיה קל יותר.
לצוות המכינה התוכנית מאפשרת צבירת ניסיון בשיטות העבודה והיכרות אישית עם משתתפיה העתידיים. התנסות הצוות מלמדת אותנו, כי בחינה מתמדת של כלי עבודה והובלה ע"י המשתתף אינה רק "על הנייר", אלא מהווה את הבסיס המאפשר תהליך עבודה אמיתי ונכון.

מה ייחשב הצלחה של המיזם? וכיצד תמדוד אותה?

הצלחה ברמה הארגונית-
1.במהלך שלושת השנים הקרובות הגדלת מספר הקבוצות ופריסה ארצית רחבה יותר כך שמתכונת זו תהיה נגישה ליותר צעירים (כיום התוכנית אינה מצליחה לתת מענה לכל המעוניינים).
2.משנה הבאה ואילך פיתוח שירותים נוספים.
3.בעתיד הרחוק יותר הרחבת השירות לאוכלוסיות נוספות ולמגזרים רבים ככל האפשר.

ברמת הקבוצה-
המשך הצטרפות משתתפים חדשים לקבוצה, המשכיותה של הקבוצה. לא פחות חשוב- סיום התהליך של משתתפים בקבוצה ומעבר לשלב הבא בחייהם וחלופה בקבוצה.

ברמת הפרט-
בוגרי התכנית יסיימו את התכנית עם הביטחון בזכותם וביכולתם לקבל החלטות ולבצע בחירות הנוגעות לחייהם. בוגרי התכנית יהיו בעלי יכולת ליזום ולקחת אחריות על פעולותיהם.

מדידה והערכה:
כיוון, שהצלחה ברמת הפרט תוכל להמדד רק בעתיד ולאורך זמן (המשתתפים הראשונים עדיין לא סיימו תהליך), מוקדם להסיק מסקנות כמותיות. בעתיד המשתתפים יתבקשו למלא שאלונים.
מסקנות איכותניות מתקבלות לאורך העבודה השוטפת מתוך תיעוד התהליכים הקבוצתיים והאישיים. קיימת הקפדה לעבוד עם מטרות ויעדים ברורים שהמתתפים והצוות מציבים (כגון: יכולת ניהול תקציב, זיהוי סיטואציות חברתיות, התמודדות עם בירוקרטיה, התמודדות עם עמיתים בעבודה, תכנון וניהול זמנים, ניידות עצמאית). בדיקה שופת של היעדים והמטרות משקפת את הצלחת המיזם לאורך הדרך.

כיצד ניתן לשכפל את המיזם שלך וליישם אותו במקומות אחרים?

שכפול המיזם- שכפול המיזם חשוב ופשוט. הוא מותנה בעיקר בגיוס מדריכים נוספים. כיום, שירלי קני ואני מדריכות את התכנית. העבודה בזוג ובליוויה של פסיכולגית מאפשרת לנו לבחון את דרכי העבודה ללא הרף. מתוך בקרה עצמית זו אנו מנסחות כלי עבודה שבבוא העת נוכל באמצעותם להכניס צוותים נוספים לעבודה. התרחבות צפויה במהלך שנת 2013.

פיתוח המיזם- תכנית העתודה מיועדת לצעירים הגרים עדיין בבית הוריהם. הרחבה ופיתוח של התהליכים המתרחשים בתכנית העתודה יתאפשרו במכינת "אבני דרך". המכינה הינה מסגרת הכשרתית המאפשרת יציאה מהבית והתנסות בחיים עצמאיים בכל תחומי החיים (דיור, תעסוקה, לימודים, חיי פנאי, משק בית וכו'). המכינה עתידה להפתח ב-2013 בקריית שמונה, במתכונת של פילוט ובמימון חלקי של מוסדות הממשלה. לאחר תקופת הפילוט אני תקווה שהשירות ישוכפל למקומות ולמגזרים נוספים.
בעתיד, במקביל להפעלת העתודה והמכינה יפותחו שרותים נוספים ברוח העקרונות של "אבני דרך לחיים".

המשכיות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מהם האתגרים שיכולים למנוע מהמיזם שלך להתפתח? אנא פרט

נכון להיום מרבית העלויות ממומנות ע"י משפחות משתתפי העתודה. מספר מלגות(תרומה ייעודית מחברה מסחרית) הושגו עבור משתתפים הגרים בפריפריה אך המלגות אינן מכסות את כל ההוצאות והנטל על המשפחות כבד. שותפי בעמותה ואני משקיעים מאמצים רבים להשיג בעתיד מקור מימון או סבסוד יציב לפעילות. קיים חשש שהעלויות הגבוהות ומיעוט משאבים מובטחים ממקורות חיצוניים יגבילו פתיחת קבוצות נוספות.
בעיה זו מוחרפת בשל הקושי לגייס מימון לאוכלוסייה זו. לצערנו, מנסיוננו בשנים האחרונות פיתוח שירותים לבעלי צרכים מיוחדים אינו נמצא בתחומי הליבה של מרבית הארגונים הפילנטרופיים.
מנגד, מוסדות המדינה האמונים על פיתוח שירותים אלו שקועים בעומס בלתי אפשרי, בידיהם מיעוט משאבים, ובשטח הצרכים הולכים וגוברים (וזה הזמן להחמיא ולספר שפגשנו שותפים אמיתיים גם במשרד הרווחה וגם במשרד החינוך שמתפקדים במציאות בלתי אפשרית).

מהן הפעולות שאתה נוקט כדי לעמוד באתגרים הללו?

1. תכנית ארגונית לטווח הקרוב והרחוק.
טווח קרוב- גיוס מלגות אינטנסיבי וקביעת קריטריונים מי זכאי למלגות.
טווח רחוק- פעילות להכרה במיזם העתודה ע"י גוף ציבורי מממן. אנו מאמינות שעם פתיחת המכינה (שנמצאת בשלבי הכרה) גם נושא זה יקבל תאוצה כיוון שהמכינה עצמה תמומן ע"י גופים ממשלתיים.

2. מבנה ארגוני-
לפני שנתיים שותפתי, שירלי קני ואני, הקמנו את "עמותת אבני דרך". בתחילת הדרך, כאשר החזון עמד לנגד עינינו ועדיין לא הבנו בפני מה אנו עומדות, היו לנו מספר אפשרויות ארגוניות (הצטרפות לארגון קיים, פתיחת עסק, הקמת עמותה וכו'). לאחר למידה בחרנו באפשרות של הקמת עמותה. לצד שיקולים אידיאולוגיים הבנו כי אפשרות זו תתאים יותר לגיוס משאבים בכלל ולגיוס כספים מקרנות ומתורמים בפרט. כמו כן, כחלק מהקמת העמותה גייסנו ועד מנהל שהרכבו כולל נציגים מהספקטרום האוטיסטי, נציגי משפחות ואנשי ציבור. הועד המנהל מסייע לנו ביצירת קשרים ובביסוס התשתית הארגונית.
מבנה ארגוני זה מאפשר לנו מרגע הקמת העמותה להתמודד עם קשיי המימון החל מגיוס משאבים וכלה בביסוס קשרים עם גופים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים. קשרים אלו מקדמים רבות את הפעלת תוכנית העתודה ותוכניות נוספות של העמותה.

מספר המתנדבים במיזם

1-5

מספר המועסקים במיזם

1-5

סיפור המיזם

הצג↑ הסתר↑ הסתר

הגענו לחלק האחרון של השאלון. זו ההזדמנות שלך לספר לנו את "סיפור המיזם" בצורה חופשית. מה גרם לך לחשוב על הרעיון, מי עומד מאחוריו, איך הכל התחיל וכל שאר הפרטים האישיים והמעניינים שאתה רוצה לספר לנו

במשך מספר שנים שותפתי, שירלי ואני, עבדנו במגוון מסגרות רווחה, חינוך מיוחד ובלתי פורמאלי. דרכינו הצטלבו במסגרת הקמת והדרכת קבוצות לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים תחת חוגי סיירות של הקק"ל (שם עבדתי וכך יזמתי והובלתי מהלך זה). במהלך שש שנים ליווינו את הקבוצות וחבריהן מילדות לנערות ולבגרות. היו שהחלו דרכם כילדים בני 8-10 והיו בוגרים יותר. עם הגיעם לבגרות ויציאה ממערכת החינוך היינו שותפות לחששות ולבטים- שלהם ושל הוריהם, לגבי המשך החיים. חלקם עברו למסגרות דיור או תעסוקה, אחרים לשירות לאומי וחלקם עדיין מחפשים. היו שהשינוי עשה להם ולמשפחותיהם טוב והמשיכו לצמוח. לצערנו, עבור אלו בתפקוד הגבוה(בעיקר PDD ואספרגר), לא היה היצע רב והאפשרויות נעו בין מסגרת סגורה ומוגנת מידי (שעלולה לעצור את ההתפתחות) לבין העדר מסגרת ושירותים. פגשנו צעירים שהצליחו מחוץ לבית הספר. אבל, גם היו נערים שאחרי הרבה שנים של התקדמויות קטנות ויקרות נסוגו. היו כאלה שניסו את מזלם וכישרונם ב"עולם הגדול" אך למרות המאמץ שהשקיעו דלתות נסגרו בפניהם ויש שנכנסו למסגרות טובות, אך בשבילם קטנות בכמה מידות.
יחד עם אותם צעירים למדנו שבצאתם ממערכת החינוך, יש מעט שירותים לתפקוד הגבוה ומרביתם הועתקו ממסגרות של תפקוד נמוך ולא נבנו באופן ייחודי לאוכלוסייה. תוקף נוסף לתובנות קיבלנו משיחות עם בוגרים בספקטרום האוטיסטי שהסכימו לשתף אותנו בחוויותיהם מנעוריהם ועד היום (הרבה דובר על הקושי בתעסוקה, זוגיות ולימודים). וזה המקום לומר להם תודה.
העבודה והמפגשים הבלתי אמצעיים עם הנערים, הגדילה עימם, ההכרות עם יכולותיהם, השותפות בלבטים והשאיפות- הביאו אותנו להבנה שנחוצה מסגרת המאפשרת המשך צמיחה. החלנו בחיפוש אחר מענה לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה, אשר ישלים את האפשרויות הקיימות. בהדרגה חילחלה בנו ההכרה כי לנו הכלים להקים מסגרת משתפת, מעצימה ובונה.
החלום החל הופך למציאות- פיתוח שירותים להכשרה ולמימוש חיים עצמאיים של צעירים בספקטרום האוטיסטי, ובראש ובראשונה הקמת מכינת "אבני דרך".
הקמת המכינה היתה ועודנה מיזם גדול המצריך גיוס משאבים, ארגונים וגופים רבים. ככל שעבר הזמן נשאבנו לבירוקרטיה ולגיוס המשאבים והרגשנו מתרחקות מהשטח. במקביל לצורך שלנו בקשר עם האנשים בשטח, נחשף צורך אצל קבוצת צעירים שהמתינה לפתיחת המכינה. צורך במסגרת עבור שלב סיום התיכון והשנים הסמוכות לכך, תקופה של סימני שאלה.
לאט נרקמו תכניות חדשות בנוסף לתוכנית הגדולה. התוכניות הפכו למציאות ולקבוצה מדהימה- קבוצת העתודה.
תוך כדי פעילות גילינו תמורות נוספות- צברנו ניסיון ותובנות שסייעו בקידום המכינה. עכשיו ברור לנו שגם כשהמכינה תפעל, תוכנית העתודה חייבת להמשיך כי חשיבותה עצומה, גם אם נולדה בשקט וכמעט לבד...

שירלי קני- 31, תושבת יעד, בעלת השכלה אקדמית במדעי החברה. ניסיון בתחום הרווחה והחינוך המיוחד, מייסדת העמותה.
ענבל וורטמן שהם- 33, תושבת כחל, בעלת השכלה אקדמית בחינוך מיוחד ומדעי הרוח. ניסיון בתחום החינוך המיוחד והחינוך הבלתי פורמאלי, מייסדת העמותה.
עמותת "אבני דרך לחיים"- למען צעירים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים. מטרתה פיתוח שירותים המאפשרים הגשמת חיים בוגרים עצמאיים מלאים ואיכותיים אותם הפרט מעוניין לקיים במסגרת יכולותיו, בכל אחד ממעגלי החיים הבוגרים.

ואם יש לכם שאלות - כמובן שנשמח להשיב פה בדיון

ע"י שירלי קני | 04 באוק' 2012
 

אם חסר מידע, משהו לא ברור. עזרו לנו להציג את הפרויקט שלנו בצורה הטובה ביותר - כתבו לנו כאן ואנו נגיב ונתקן.
תודה!
שירלי (וענבל)

קצת שאלות

ע"י May Amiel | 06 באוק' 2012
 

הי שירלי וענבל,
ראשית תודה שהצטרפתן לתחרות, המיזם שלכן נשמע מרתק.
מאחר ונשמע שאתן מובילות את הפרויקט, חסר קצת מידע על הרקע שלכן, האם הוא מקצועי, או עיניין ומפגשים אישיים בלבד?
בנוגע לסביבה בה פועלת העמותה: מה קיים היום לאוכלוסיה הזו? האם בכלל?
ומשהו קטן שאולי חשבתן עליו כבר - מאחר ואתן מתחילות משהו ככ חשוב, כדאי מאוד למסד מנגנונים של תיעוד ומדידה כבר בשלב הזה. הרבה פעמים במיזמים חדשים, השוטף והדחוף דוחים משימות כמו מדידה ותיעוד, אבל הן מאוד עוזרות בשלב הצמיחה של המיזם - שהלוואי ויגיע.
תודה
מאי

תשובה למאי - רקע שלנו ושל הפרויקט

ע"י שירלי קני | 07 באוק' 2012
 

הי מאי.
תודה על התגובה.
הרקע של ענבל ושלי הוא בעיקרו מעבודת שטח. כמובן ששתינו בעלות השכלה אקדמית (אני ממדעי החברה וענבל חינוך מיוחד ומדעי הרוח). שתינו עבדנו במסגרות שונות של רווחה וחינוך מיוחד ודרכינו הצטלבו במסגרת הקמת קבוצה לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים תחת חוגי סיור של הקק"ל (בריכוזה והדרכתה של ענבל). במהלך שש שנים עבדנו עם הקבוצות הללו וליווינו את חברי הקבוצה מילדות לנערות ובגרות. חלקם התחילו דרכם כילדים בני 8-10 וחלקם בוגרים יותר. עם הגיעם לבגרות ויציאה ממערכת החינוך היינו שותפות לחששות והלבטים - גם שלהם וגם של ההורים, לגבי המשך החיים. חלקם עברו למסגרות דיור, חלקם למסגרות תעסוקה, חלקם לשירות לאומי ועוד. היו כאלה שהמעבר עשה להם ולמשפחתם רק טוב והם המשיכו לצמוח. לצערנו, עבור אלו בתפקוד הגבוה יותר, לא היה היצע רב והאפשרויות נעו בין מסגרת סגורה ומוגנת יותר ממה שיש להם צורך לבין העדר מסגרת ושירותים.
הגדילה יחד עימם, ההכרות עם היכולות שלהם והמשך ההתפתחות שלהם בקרב הקבוצה, השותפות בלבטים והשאיפות - כל אלו הביאו אותנו להבנה שמגיע לאותם צעירים מסגרת שתאפשר להם להמשיך לצמוח ולגדול וכי לנו יש את הכלים לבנות זאת עבורם ולתת להם מסגרת משתפת, מעצימה ובונה.
כיום, בצאתם ממערכת החינוך הפורמאלי (גיל 18 או 21), ישנם מעט שירותים לתפקוד הגבוה ומרביתם שירותים אשר הועתקו ממסגרות של תפקוד נמוך ולא נבנו באופן ייחודי לאוכלוסייה עימה אנו עובדות (בעיקר PDD ואספרגר).
בכל מקרה, אנו מאמינות כי יש מקום למגוון של שירותים ורצף גם לכל שלבי החיים וגם בכל הרמות (שירותים יותר מוגנים וגם כאלו יותר פתוחים).

תשובה למאי - מנגנוני תיעוד ומדידה

ע"י שירלי קני | 07 באוק' 2012
 

הנושא של תיעוד ומדידה חשוב מאוד ואנו מכירות בעיקר את הצד של דחיית התיעוד והעדפת השוטף. במהלך שנות העבודה עם הקבוצות בחוגי הסיור אנשים רבים ששמעו על הסיטואציות, החוויות והדינאמיקות שהיו בקבוצה, יצאו נפעמים ואמרו לנו שוב ושוב כי אנו חייבות לתעד את הפעילויות של הקבוצה. מעבר לתמונות אשר צולמו לעיתים במהלך פעולות, טיולים ומחנות, לא תיעדנו אלא לצורך זיכרונות ושיתוף המשפחות בחוויות.
הפעם למדנו מן הניסיון ומתחילת עבודתנו החלטנו על תיעוד. התיעוד הוא מילולי ואין לנו כלי מדידה. כיוון שהתחלנו את פעילות תכנית העתודה מתוך הצורך שהיה בשטח וקיווינו כי נוכל במהירות לפתוח את המכינה (התכנית המלאה), לא ייחסנו חשיבות לבניית שאלון שיאפשר כימות ומדידה.
אני מקווה שההקפדה על תיעוד מילולי תאפשר בעתיד להפיק איזשהו מסמך בעל ערך איכותני. בכל מקרה, אנו תמיד שמחות לסיוע גם בכיוון זה של הגדרת הכלים והמשתנים.
תודה,
שירלי

המון שאלות פתוחות

ע"י ענת נוי | 08 באוק' 2012
 

ההפרדה בין תפקוד גבוה לנמוך נשמעת לי קצת בעייתית כי מבחינתנו אין ממש הבדל - כל אחד יכול להיות "גבוה" או "נמוך" בתחומים מסוימים, או בתקופות מסוימות בחייו.

הבעיה שלנו היא לא חוסר היכולת להשתלב בחברה, אלא חוסר האפשרות של החברה לקבל אותנו כמו שאנחנו ולאפשר לנו לחיות בתוכה.

תכנית הכשרה היא כמו כל תכניות השילוב הלא מוצלחות שמנסות לנרמל את האוטיסט - זה פשוט לא עובד.....

תשובה לענת - הגדרה לפי רמת תפקוד

ע"י שירלי קני | 08 באוק' 2012
 

הי ענת.
התגובה שלך הינה נקודה מהותית מאוד בתפיסת העולם שלנו המתווה גם את דרך העבודה.
ההגדרה של "תפקוד גבוה" היא אכן בעייתית ואין יכולת ממשית להגדיר אדם כ"גבוה" או "נמוך", אלא רק בתחום מסוים וביחס לאדם אחר (וגם ביחס לעצמו כמובן, כפי שכתבת, בתקופות מסוימות בחייו). הבחירה שלנו לעשות שימוש במושג של "תפקוד גבוה" היא דווקא בשל האמורפיות שלה ובכך שהיא תאפשר קשת רחבה יותר של הזדמנויות גם לאלו אשר יכולים להתפס ע"י ה"מערכת" כבעלי תפקוד נמוך (לדוגמא, אלו הבוחרים שלא לתקשר ורבלית או אלו אשר נמוכים יותר מבחינה קוגנטיבית, אך הניהול העצמי שלהם גבוה מאוד). כך מתאפשרת עבודה על התחומים בהם אותו אדם "נמוך" וחיזוק התחומים הגבוהים שלו.
כמו כן, איננו יכולים להתעלם מכך שאנו חיים בסביבה המספקת שלל שירותים ממסדיים ואלטרנטיביים, אשר עובדת עפ"י חלוקת משאבים ולכך היא זקוקה לאיזושהי הגדרה. גם אין לנו ספק כי התכנית שלנו אינה ריאלית עבור אנשים מסויימים ויש צורך בהגדרת איזשהו קו בכדי שהתכנית תהיה יעילה. אנו רואות בהגדרה זו עפ"י רמת תפקוד כ"רע במיעוטו" ודווקא הבעייתיות בהגדרה זו היא שמאפשרת את החופש לכל משתתף ולנו לבחון את מידת ההתאמה שלו לתכנית ושל התכנית עבורו.

תשובה לענת - תכנית הכשרה, נירמול והתאמת הסביבה

ע"י שירלי קני | 08 באוק' 2012
 

ההכשרה לחיים בוגרים עצמאיים בקהילה לפי תפיסתנו, אינה באה ל"נרמל" את האדם לסביבתו, אלא ללמוד להכיר את הסביבה ואת הכלים שיאפשרו לאותו אדם להתמודד איתה בצורה הטובה ביותר. עבור כל אחד יכולים אלו להיות כלים שונים ולכל אדם גם הזכות לבחור האם לעשות שימוש בכלים שהוצגו בפניו, לבחור מבינהם את הכלים שהוא רואה כמתאימים לו ביותר ואף להחליט בסיטואציה מסויימת האם לעשות בהם שימוש או לא. וזו חלק מהמהות בבחירה שלנו להגדיר את תכנית ההכשרה שלנו לא סתם כהכשרה לחיים עצמאיים והתווייה של מה זה לעניות דעתנו "חיים עצמאיים בקהילה", אלא להתעקש על המילה "בוגרים" ולהדגיש כי חיים בוגרים עצמאיים מכבדים את האדם כבוגר אשר אוצר בידיו את הידע על העולם הסובב אותו, מכיר את יכולותיו, הקשיים שלו, החוזקות שלו, הרצונות שלו והכלים העומדים לרשותו - ומתוך ידע זה הוא עושה את בחירותיו.
מתוך כך, כפי שאת יכולה ללמוד, אין אנו מנסות "לנרמל" את האוטיסט, אלא לחשוף בפניו את האופן בה מתנהלת הסביבה, לסייע לו לבחון ולהכיר את עצמו (לטוב ולרע) וללוות אותו בבחירות שלו והשלכותיהן (כשיש מקום גם לבחירות שלעיתים לנו נראות כפחות טובות). כך גם ההכרה שלשנות את הסביבה זה מעבר ליכולותיו של הפרט ושלנו כמסגרת, אך עם השאיפה כי סיוע וליווי במפגשים הללו - לא רק של האוטיסט עם החברה, אלא גם של החברה עם האוטיסט; הם שיאפשרו יותר קבלה, סובלנות הדדית ומגוון של אפשרויות פעולה במרחב בו מתקיימים מפגשים אלו.
חשוב לזכור כי אנו עובדות עם חבר'ה צעירים (החל מגיל 16 ועד 23) אשר נמצאים בשלב קריטי בהתפתחות האישיות וגיבוש הזהות. לעניות דעתי, למידה ועבודה עם הצעירים בשלב זה חיונים בכדי ליצור בעתיד מנגנוני סיוע בקהילה שיהיו מכבדים. יצירת כלים המאפשרים חיים עצמאיים בקהילה לבוגרים, לא יהיו יעילים אם האדם עצמו לא ילמד כיצד להחליט האם הוא צריך עזרה, ממי לבקש אותה, מתי ובאיזו מסגרת ואופן להשתמש בה (= שליטה במנגנוני הסיוע). ההכשרה שלנו מיועדת למטרה זו ומכבדת גם בחירה בא-נורמליות ובידוד, כל עוד בחירה זו נעשתה בצורה של הכרה ודעת.

גיבוש זהות

ע"י ענת נוי | 08 באוק' 2012
 

גידלתי 3 ילדים שכבר עברו את הגילאים האלו, שניים "על הספקטרום", ואני זוכרת גם את התקופה הזו אצלי.
הבעיה שלנו היא לא ידע ויכולת אלא גיבוש הרצון העצמי.

הפתרון שמצאתי, עבור עצמי, עבור ילדיי ועבור הרבה אסי"ם אחרים שהכרתי במהלך חיי, הוא "פרויקט שיתופי".
ופרויקטים כאלו לא יכולים להיות מבוססים על אסי"ם בלבד, ולכן מעצם ההפרדה שעושה התכנית הזו בין אסי"ם לנטי"ם נוצרת כבר הפרדה בין משתתפתי התכנית לחברה, ומחיצה שהם לא יוכלו להתגבר עליה בבגרותם - כשהם יצטרכו להתחיל בחיים עצמאיים.

והמודל, כפי שאני מבינה אותו, שבו נטי"ם בונים תכנית עבור אסי"ם הוא שגוי מעיקרו ולכן נידון לכישלון....

תשובה לענת - שותפות בבניית התכנית והובלתה ע"י המשתתף

ע"י שירלי קני | 09 באוק' 2012
 

הי ענת.
הדברים שציינת אודות שותפות נכונים מאוד. כבר בשלבי בניית התוכנית התייעצנו ושיתפנו אסי"ם (צעירים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי). גם בועד המנהל של העמותה שלנו קיימת שותפות ויושבים בה אסי"ם ונטי"ם.
בהסבר על בניית התכנית האישית ובכלל על אופן הובלת התכנית - תוכלי לראות כי המשתתף בוחר את מוקדי העבודה, את דרכי העבודה, מה לעשות, מתי, כמה ואיך. גם הפעילות הקבוצתית מובלת ע"י המשתתפים ולא נקבעת ע"י הצוות.
לגבי הפרדה ביןמשתתפי התכנית לחברה - התכנית פועלת בתוך החברה ובמקומות אותם בוחרים המשתתפים עצמם. הסיטואציות הן יומיומיות והעובדה שהם בוחרים היכן יתקיימו המפגשים ומה יהיה תוכנם, היא שמחייבת אותם בהבעת הרצון העצמי של כל אחד מחברי הקבוצה.

שינוי הסביבה

ע"י ענת נוי | 09 באוק' 2012
 

" ההכרה שלשנות את הסביבה זה מעבר ליכולותיו של הפרט ושלנו כמסגרת"

יש אנשים שמבינים קודים חברתיים ויכולים ורוצים להשתלב בחברה.
יש אנשים שלא מבינים את הקודים החברתיים ולא יכולים או רוצים להשתלב בחברה. הם לא פגומים או לקויים אלא "משני סביבה". זה התפקיד החברתי שלהם ובגלל זה, למרות שיש להם את היכולת ללמוד את הקודים ולהבין אותם אין להם את היכולת להשתלב כי ההבנה הזו רק עוזרת להם להבין טוב יותר מה פגום בנורמה, מה צריך לשנות ומה התפקיד החברתי שלהם.

דווקא במסגרת של חממה ליזמות חברתית ציפיתי למצוא הבנה לצורך של אוטיסטים ליזום שינויים חברתיים....

להגיע עם גישה שטוענת שאין לפרט את היכולת לשנות את הסביבה זה כמו להכריז שאין לאוטיסטים זכות קיום....

Take action:

מה דעתך?

שתף

מועמדות זו היא אודות: