שובה של שחרזדה, או שעת סיפור למבוגרים

ע"י לילי גלזנר | 06 בפבר' 2014
| 15 תגובות
פיינליסט בתחרות

המיזם הוא פיינליסט בתחרות
פורצים דרך - יזמות במכללת סמינר הקיבוצים.

סיכום:

המיזם המוצע מבקש "להדליק מחדש" (rekindle) את אהבת הספר ואת המנהג של קריאת ספרים (או האזנה לספרים), כבילוי אטרקטיבי לשעות הפנאי. שעת סיפור אינה יחידת זמן כבולה, אלא פעילות גמישה וניידת אשר תשובץ בשעות הפעילות של הסמינר כדי להגדיל את זמינותה לקהל היעד (סטודנטים וכל סגל המכללה). המיזם יכלול אירועים כשעת סיפור, כתבי חידה ועוד.

אודותיך

הצג ↓↑ הסתר↑ הסתר

אודותיך

שם פרטי

לילי

שם משפחה

גלזנר

תפקיד במכללה/לומד ב...

מרצה

המיזם

הצג↑ הסתר↑ הסתר

שם המיזם

שובה של שחרזדה, או שעת סיפור למבוגרים

תיאור המיזם

המיזם המוצע מבקש "להדליק מחדש" (rekindle) את אהבת הספר ואת המנהג של קריאת ספרים (או האזנה לספרים), כבילוי אטרקטיבי לשעות הפנאי. שעת סיפור אינה יחידת זמן כבולה, אלא פעילות גמישה וניידת אשר תשובץ בשעות הפעילות של הסמינר כדי להגדיל את זמינותה לקהל היעד (סטודנטים וכל סגל המכללה). המיזם יכלול אירועים כשעת סיפור, כתבי חידה ועוד.

השלב שבו נמצא הפרוייקט שלך

רעיון

מהי הבעיה שהמיזם שלך מנסה לפתור? מה הצורך שהמיזם בא למלא?

בעידן הטכנולוגי והתזזיתי שלנו, שוב ושוב אנו שומעים קולות המבכים את קיצה של "הקריאה להנאה" בקרב ילדים ובני נוער. אלא שבזאת תרבות הילדים משקפת את תרבות המבוגרים. אם אנו רוצים להשיב את "הקריאה להנאה" לילדים – ראשית חוכמה עלינו להשיבה אל המבוגרים.
אנשים רבים מוותרים על קריאת ספרות יפה משום שהדבר כרוך עבורם במאמץ ובקושי. קושי למצוא זמן פנוי לקריאה, קושי למצוא פינה שקטה ורגועה, קושי הנובע מלקויות למידה או מבעיות קשב וריכוז. וכאשר מתרגלים לוותר על קריאה מצד אחד, ולאמץ בילויים קלילים מנגד – קשה לשוב ולאחוז בספר.
אך כמו שאומר אדום הזקן מברוקלין: "האנשים זקוקים לספרים, אבל הם לא יודעים שהם זקוקים להם. בדרך כלל, הם לא יודעים שהספרים שהם זקוקים להם בכלל קיימים בעולם." (חנות הספרים הרדופה / כריסטופר מורלי).
אז הבה נספר!

כיצד המיזם שלך נותן מענה יעיל לבעיה?

המחירים הכבדים, אשר החברה שלנו משלמת על כך שרבים בה אינם קוראי ספרות, ידועים. לכן, במיזם זה אני רוצה להדגיש דווקא את ממד ההנאה האבודה. משום שאני מאמינה כי הדרך היחידה להשיב את הציבור הבוגר אל הספרות היפה, היא דרך החייאת ואישוש חווית ההנאה שהספרות היפה מספקת לקורא/למאזין.
כיצד עושים זאת? כיצד מביאים את הספרות היפה אל ציבור (סטודנטים ועובדים) שסדר יומו עמוס?
א. על ידי יצירת שעת סיפור שאינה יחידת זמן כבולה, אלא פעילות גמישה וניידת אשר תשובץ בשעות הפעילות של הסמינר, זאת כדי להגדיל את זמינותה לקהל היעד (סטודנטים, סגל אקדמי, סגל מנהלי). למשל, "שעת סיפור", במהלכה מקריאים סיפור קצר אחד, יכולה להתפרס על פני עשר דקות בהפסקה שבין השיעורים.
ב. על ידי "תרגום" הספרות היפה לשורה של פעילויות מלהיבות, מסקרנות – בהן הפרט יחוש חלק מקהילה. חלק מקהילה מאזינה, חלק מקהילה פותרת תעלומה בלשית, חלק מקהילה הבוחרת המשך לסיפור וכו'.
כיצד המיזם שלי נותן מענה יעיל לבעיה? על ידי הבאת הספרות היפה אל הקוראים הפוטנציאלים שלה (לא צריך לפנות לכך זמן מיוחד, זה מתרחש כאן ועכשיו. בעת שאנו אוכלים את הסנדוויץ' או לוגמים את פחית הקולה). על ידי הנגשת הספרות היפה (קריאה היא פעילות מאמצת, במיוחד למי שהזניח את "שרירי הקריאה" שלו) – כאן אפשר אפילו לעצום עינים, כל שנדרש הוא לפקוח את האוזניים. על ידי הפיכתה לאירוע, להרפתקה, למעשה של בצוותא, של קהילה.

דף פייסבוק (אם יש)

אתר אינטרנט (אם יש)

חדשנות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מה הופך את הרעיון שלך לייחודי/ חדשני (טכנולוגיה חדשנית, מודל פדגוגי, חברתי ו/או עסקי ייחודי וכו'...) - אנא פרט/י

הבעיה עליה אני מצביעה היא בעיה ידועה. אולם, התפיסה הרווחת גורסת כי הפתרון הוא בפניה לילדים, בניסיון לשכנע אותם לקרוא (באמצעות שעת סיפור לילדים, מפגשים עם סופרי ילדים, תחרויות ציורים וכו'). לעומת זאת, החידוש בהצעתי נובע מתפיסה שונה – כדי לשוב ולהפוך אותנו לחברה קוראת יש להשיב את המבוגרים אל מעגל הקוראים.

השפעה

הצג↑ הסתר↑ הסתר

במידה והפרויקט כבר פעיל, מה הערך בתחום החברתי שייצר עד כה?

במידה ומדובר במיזם חדש, מה הערך החברתי שאת/ה מצפה שיהיה לפרויקט בשנתיים הבאות?

אני רואה במיזם זה התחלה של תהליך לשינוי חברתי שעיקריו:
יצירת קהילה תרבותית, בה הספרות היפה נתפסת כבעלת ערך אישי וחברתי. קהילה שאינה מודדת דברים רק על פי הערך הכלכלי הנראה לעין. זאת ועוד, הספרות היפה איננה רק נכס רוחני מופשט, אלא היא כלי ודרך להפנמת סגנון חיים אחר. בחברה שלנו, בה שולטים רעשי רקע, חוסר שקט, תאוות שדרוג וסף נמוך של ריגוש – חשיפה לספרות היפה תתרום לפיתוח המיומנויות האבודות: היכולת להאט, היכולת להשתהות, היכולת להתרכז, היכולת להקשיב, היכולת לעכל רעיונות, היכולת להתמודד עם השונה, היכולת להעניק ל"עצמי" את הזמן הנדרש לחוייה הרגשית והאינטלקטואלית להתחולל.

מה תחשב הצלחה של המיזם? וכיצד ניתן למדוד אותה?

הצלחת המיזם, בראש ובראשונה, פירושה ענין והתלהבות מצד קהל היעד. ביטויים המעשי: השתתפות בפעילויות שתוצענה.
הבעת ענין, מצד קהל היעד, בפרויקט המשך (ניתן, למשל, לפתוח סקר/משוב אינטרנטי).
עדות כי הפעילויות השפיעו על המשתתפים מעבר לפרק הזמן בו התקיימו. למשל, הן גרמו למשתתפים לקרוא יצירות נוספות של הסופר/ת; הן גרמו למשתתפים לשוחח על היצירות עם אנשים אחרים וכו'. גם כאן ניתן למדוד את הדבר באמצעות סקר / משוב אינטרנטי בתום המיזם.
פנייה של גורמי חוץ לקחת חלק במיזם, או בפרויקט המשך (לדוגמא, הוצאות ספרים שתבקשנה / תסכמנה לתת חסות).

כיצד ניתן לשכפל את המיזם שלך וליישם אותו במקומות אחרים?

אני מאמינה כי אהבת הסיפור טמונה בבני אדם באופן טבעי (כמספרים וכמאזינים). לכן, כל מקום בו יש ציבור של אנשים (מוסדות להשכלה, מקומות עבודה, מתחמים ציבוריים כקניונים) – מהווה פלטפורמה לישום המיזם. למשל, מקומות עבודה בהם נהוג לקיים 'מפגש שבועי' (Friday Meeting) – יכולים לפתוח בעשר דקות של 'שעת סיפור'. במקומות אחרים בהם קיים Newsletter – ניתן לשלב בו סיפור בהמשכים (מודפס ו/או מוקלט). בשעתו, מאגזינים פופולאריים, בהם אפילו Playboy, שילבו בין דפיהם סיפורים פרי עטם של מיטב הסופרים. עיתונים פופולריים בארץ (לאשה, בלייזר, עיתוני סטודנטים וכו') יכולים להרים את הכפפה ולאמץ [או לשוב ולאמץ] מסורת זו.

האם למיזם שותפים נוספים במכללה ( סגל/ סטודנטים ) ?

עדיין לא. אולם, כדי להניע מיזם זה ולהפעילו בהצלחה יש צורך בשיתוף פעולה וגיבוש צוות מוביל מתוך אנשי המכללה.

מהי תרומת המיזם למכללה?

המיזם המוצע מבקש לחולל שינוי באותם תחומים בהם המכללה רואה עצמה כגורם מוביל ומשפיע – דהיינו, בתחומי החברה, התרבות והחינוך. יתר על כן, המכללה מתמקדת בהכשרת פרחי הוראה. וכל מי שעמד אי פעם בפני כיתה, יודע כי יכולתו של מורה להלהיב את תלמידיו קשורה קשר בל ינתק ליכולתו לספר להם סיפור, כמו גם ליכולתו להאזין לסיפור אשר הם מציגים ומפתחים. לכן, אני מאמינה, המיזם המוצע מייצג נאמנה את מטרות המכללה ויש בו כדי להמחיש וליישם את שליחותה החינוכית-חברתית.

מהם ערכי המכללה אשר משתקפים במיזם?

ערכים שעניינם חינוך, העשרת המטען התרבותי, קידום האמנות והיצירתיות (יש פעילויות המבוססות על השתתפות אקטיבית של קהל היעד). העשרת המבע הפרטי והשיח הבינאישי, כמו גם העמקת יכולת ההאזנה.

המשכיות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מהם האתגרים שיכולים למנוע מהמיזם שלך להתפתח? אנא פרט/י

יתכן שהפעלת המיזם תחייב פנייה להוצאות-ספרים, על מנת לקבל את אישורן לעשות שימוש פומבי ביצירות שהן הוציאו לאור. אי-היענות מצדן, או הצגת דרישות כספיות שלא ניתן להיענות להן, עשויות לפגוע בהתפתחות המיזם.
יתכן שישנם אתגרים נוספים (כלכליים, מערכתיים וכו'), שעדיין איני מודעת להם. אני מאמינה שעבודת צוות, בה כל משתתף יתרום מניסיונו ויכולתו, תסייע להתגבר על אתגרים שונים בדרכים יצירתיות ומעשיות כאחד.

מהן הפעולות שאת/ה נוקט כדי לעמוד באתגרים הללו?

לעת עתה, אני מעלה את ההצעה לאתר. אני רואה בכך שלב ראשון וחשוב בדרך לגיוס המשאבים הדרושים להמשך פיתוחו של הרעיון.
ברי כי כדי להוציא רעיון זה מן הכוח אל הפועל – יש צורך לגבש צוות של אנשי מעשה, אשר הרעיון מדבר ללבם. בין הפעולות שתעמודנה לפני צוות זה: בירור סוגיית זכויות היוצרים (האם יש גורם מוסמך שיכול לענות על כך במכללה, או שיש לבקש יעוץ חיצוני?). אם אכן ישנן מגבלות – פנייה להוצאות הספרים הרלוונטיות, הצגת המיזם ובקשת אישורן לעשות שימוש ביצירות. במקביל ניתן לפנות לסופרים ידועים ולבקש מהם להרתם לפרויקט ע"י חיבור סיפור שיתפרסם לראשונה במסגרת המיזם. כמו כן, ניתן לפרסם קול קורא המזמין מתרגמים (וסטודנטים לתרגום) להרתם למיזם – על ידי תרגום מקורי שלהם ליצירות לועזיות המצויות ב"public domain".

מספר המעורבים במיזם

להערכתי יהיה למיזם צוות קטן ומוביל (2-4 אנשים) ולצידו "צוות" משתנה של אנשים התורמים לקידומו, אך ברמת מעורבות נמוכה יותר.

הסיפור

הצג↑ הסתר↑ הסתר

הגענו לחלק האחרון של השאלון. זו ההזדמנות שלך לספר לנו את "סיפור המיזם" בצורה חופשית. מה גרם לך לחשוב על הרעיון, מי עומד מאחוריו, איך הכל התחיל וכל שאר הפרטים האישיים והמעניינים שאת/ה רוצה לספר לנו

מעבר לכל מה שכתבתי עד הלום ... אני חושבת על פניהם של פעוטות המאזינים לסיפור. מה נגלה לעֵינַי, המתבוננת? יכולת ילדית מופלאה להתנתק ממרוצת החיים ולהתמסר למה שמתחולל "כאן ועכשיו", יכולת ראשונית ואותנטית להתחבר לרגשות ולחוויות של האחר, והיכולת להתמסר להנאה. קשה להחמיץ את ההנאה שמשתקפת מן העיניים המהופנטות, הקשובות, המתלהבות, הסקרניות. ואני נזכרת בשנה בה לימדתי בתיכון המתמחה בקליטת בני נוער שנשרו ממערכת החינוך הרגילה. כיתות קטנות בהן יושבים תלמידים שמטען החיים כבד על כתפיהם הצעירות. קשה להם להתרכז לאורך זמן, קשה להם לשבת בשקט. כיתה יב, עוד מספר חודשים המדינה תחייל אותם. אני פותחת את הספר שהבאתי, לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה: "בימי קדם הרחוקים, בממלכה האיראנית, מלך על ארץ איראן השאה צ'חאכ ....". מילה אחר מילה נפרש הסיפור על השליט, אשר שני נחשים ענקיים ומרושעים השתלטו על חצרו ותבעו יום יום למאכלם "מוחות בני אנוש צעירים". הגזרה אינה פוסחת על גברת הנבוי, אשר בנה, בעלה ואחיה נלקחים מביתה לשמש כמזון לנחשים. האשה האומללה ממהרת אל החצר ומבקשת כי צדק יעשה עימה, הצו המלכותי גזר שמכל בית-אב ילקח אדם אחד ואילו מביתה נלקחו שלושה. השאה, מששמע את זעקתה של גברת הנבוי, מצווה לתת לה לבחור אחד משלושת גבריה, אשר יוּצא לחופשי. גברת הנבוי מובלת "לפתח הכלא אשר בארמון, שבו המתינו השלושה לבאות ..." ברגע זה הרמתי את מבטי מן הספר – דממה מתוחה השתררה בכיתה – לשעה קלה תלמידיי הצליחו לשוב ולמצוא את היכולות, שמא האיכויות, הילדיות של הקשבה ואמפטיה. אז, במי ומדוע בחרה גברת הנבוי?! הצטרפו למעגל ואספר גם לכם....

שאלות נוספות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

האם חלו שינויים בשטח מאז הגשת המיזם לכיכר?

בעקבות העלאת המיזם לאתר פנו אלי אנשים שונים המוצאים בו עניין ואשר הביעו רצון ומוטיבציה לקחת בו חלק.

מי הוא קהל היעד של המיזם(לדוגמה: סגל,סטודנטים,קמפוס צפון/נמיר, גיל, דמוגרפי, מין…)?

באופן כללי, כלל ציבור הסטודנטים והעובדים במכללה. אולם, באופן ממוקד – המיזם מבקש לפנות במיוחד לאלו מתוכם שויתרו על קריאת ספרות יפה להנאה. כמו מזון איכותי ופעילות גופנית נכונה כך גם "צריכת" ספרות יפה תורמת ל- subjective well being (ובכלל זה תחושת הערך העצמי) של הפרט ושל החברה. כאן גם טמונה חשיבות נוספת של המיזם עבור קהל היעד. בעוד קיימת מודעות ציבורית לחשיבות של צריכת מזון בריא, של הרגלי אכילה נכונים, של פעילות גופנית – לא קיימת מודעות ציבורית לחשיבות של צריכת ספרות יפה מחד גיסא, ולנזקים של תפריט תרבותי דל, המבוסס על פרסומות, סדרות ריאליטי וכו' מאידך גיסא.

בתיבת הטקסט שלמטה, מלא/י את הנתונים: מתוך __________ אנשים אליהם פונה המיזם, הצטרפות של _______ מהם עד תאריך __________ תחשב להצלחה

הערכה ראשונית: השתתפות של 20-30% מן הציבור (כמפורט לעיל), בפעילויות השונות, תחשב להצלחה.

באיזו צורה ישפיע המיזם על חיי הנוגעים בו? (הפער בין המצב הקיים למצב הרצוי)

יקרב אנשים לספרות היפה ויעשיר את עולמם. אני מאמינה כי חווית ההנאה שמיזם זה מציע, הנאה אשר לה מימד רגשי ואינטלקטואלי כאחד, תומכת בפיתוח היכולת האמפטית, ההקשבה וההידברות עם הזולת. סגולות חיוניות לחיים חברתיים בכלל ולחיים בישראל בפרט.

על מנת להתקדם במיזם, מה נחוץ לך וכמה? (בתשובתך התייחס/י לכ"א, ציוד, חומרים, מקום, ידע ודברים נוספים הדרושים לך)

על מנת להתקדם במיזם יש לגבש גרעין ראשוני של אנשים המחויבים לפרויקט (2- 4 אנשים). כמו כן, יש צורך ביעוץ מקצועי בנוגע לזכויות יוצרים. עוד יתרום למיזם, ייעוץ פרקטי של צוות הסטודנטים המלווה (מהחוג לניהול עסקים חברתיים).
לפרויקט בסיס רעיוני מגובש, בד בבד אחד מיתרונותיו נעוץ בגמישותו. ככל שהתקציב שיועמד לרשותו יהיה גבוה יותר, כך ניתן יהיה לממש מספר רב יותר של אירועים ו/או להרחיבם ולהעלות את מידת האטרקטיביות שלהם. לדוגמא, באמצעות תקציב מתאים ניתן להזמין ולארגן: מספרים מקצועיים, תיאטרון בובות מלווה, הפעלה יצירתית, יצירת מאגר של סיפורים מוקלטים (בספריה ו/או במשעול), הזמנת סופרות וסופרים שיקריאו מיצירתם, תחרויות ספרותיות עם תשורות נאות ועוד.
כיון שהמיזם מבקש להנגיש את הספרות היפה לאנשי הסמינר – המרחב הפיזי העיקרי בו תתקיימנה הפעילויות הוא מרחבי הקמפוסים (הדשא, כיתות הלימוד, הספריה וכו'). אולם, אם התקציב יאפשר זאת – ניתן בהחלט לשלב גם פעילות במתחם פיזי אחר. מתחמים נוספים המתאימים למיזם – מרחב הרשת (בתוך אתר הסמינר, או באתר ייעודי) וגלי האתר (ראו להלן).
"שובה של שחרזדה, או שעת סיפור למבוגרים" – הוא פרויקט המזמין אף שיתופי פעולה עם פרויקטים נוספים. להלן שתי דוגמאות: הקלטה ושידור תסכיתים קצרים / בהמשכים ב"רדיו סמינר הקיבוצים"; במסגרת שבוע "הנשמע קולך", ובשיתוף פעולה עם "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", החייאת סיפורים פרי עטן של מספרות עבריות נשכחות.

מה הצעדים הבאים שאת/ה מתכוונ/ת לנקוט על מנת לקדם את יישום המיזם?

בניית תוכנית עבודה ראשונית, הממפה את הרעיונות שנאספו עד כה. תוכנית זו תשמש מצע עבודה התחלתי לקבוצה הגרעינית.

מעניין מאוד

ע"י רועי ציקורל | 10 בפבר' 2014
 

היום קיימים במספר מזימים מאוד יפים שפונים לקהלים שונים מאפשרים לקבל סיפורים או ליצור סיפורים. אף אחד מהם לא מייצר את מה שאת מדברת עליו, אך שווה להכיר אותם ולראות האם ניתן ללמוד מהם או אפילו לשתף פעולה:

שמעו סיפור - אפליקציית סיפורים מקומיים: https://www.facebook.com/hereAstory

קהילת כתיבה צעירה - קהילה מופלאה לכותבות וכותבים צעירים: https://www.facebook.com/youngwriting

resh - מיזם הכתיבה של בני הנוער בישראל: http://www.resh.co.il/BRPortal/br/P100.jsp

בהצלחה!

תגובה לרועי

ע"י לילי גלזנר | 16 בפבר' 2014
 

הי רועי,

תודה על התגובה ועל הלינקים לפרויקטים שלא הכרתי. הפעילויות המוצעות בפרויקטים הללו יכולות בהחלט להתאים ל"חגורת הפעילויות" שסובבת ומעשירה את החוויה של שעת-סיפור.

ריגש אותי במיוחד פרויקט 'שמעו סיפור' שמחבר בין אהבת סיפורים, אהבת מולדת וקהילתיות במובן הטוב של המילה. גם העובדה ששומעים את הקול של המספר/ת, מוסיפה מימד חם ואנושי לפרויקט היפה הזה. וכאן אני כבר מאתרת נקודת חיבור בין המיזם המוצע למיזם הקיים. אני חושבת, למשל, על סיפוריו הקצרצרים והנפלאים של הסופר יוסל בירשטיין, אשר התפרסמו בספר "סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים" – הקלטה והעלאה של מבחר מהם לרשת (כמובן, באישור המו"ל) פירושה חיבור בין האפליקצייה של סיפורים מקומיים [=המיזם הקיים] לבין ספרות יפה [=המיזם המוצע].

שבוע טוב,

לילי

http://www.newlibrary.co.il/htmls/product.aspx?c0=12883&bsp=12838

שאלות..

ע"י יערי הודארה | 01 במרץ 2014
 

שלום לילי.
אני יערי, סטודנט במסלול לניהול עסקי חברתי.
יחד עם עוד כמה סטודנטים מהמסלול נלווה את תהליך הגיבוש והבניה של היזמויות.

ממש מרגש וכיף לראות מיזם/רעיון כזה! בילדותי הייתי תולעת ספרים, והיום אחד הדברים שהכי מציקים לי ביום יום הוא שבאינטנסיביות של החיים כמעט ואין לי זמן לקרוא להנעתי!

שאלות שעלו לי:
-האם כבר ישנם אנשים שמעוניינים להרים איתך את הפרוייקט?
אם לא, איך את מתכוונת לגייס אותם? שכן אני מבין שבשביל הוצאת הרעיון לפועל יש צורך בצוות של אנשי מעשה.
-האם יש דברים שאת יכולה לקדם כבר עכשיו? כגון מציאת מקום פיזי שמתאים לרעיון, מציאת אנשים שמעונינים להשתתף, לעשות שיעור/שעת סיפור ניסיון בכדי ללמוד מזה ולראות מה עוד דרוש. ככל שהרעיון יהיה יותר מגובש ויישים הוא יהיה יותר רלוונטי בהגשתו.

ממש מאחל שהמיזם יצא לפועל!
בהצלחה בנתיים.
שבוע טוב...
יערי

יערי שלום רב

ע"י לילי גלזנר | 11 במרץ 2014
 

אני מודה לך על המילים החמות!

אכן, מאחורי הקלעים יש התעניינות במיזם ואני מתייחסת לתקופה זו כאל תקופת איסוף רעיונות ויצירת קשרים.

אני בהחלט מסכימה איתך שככל שהרעיון יהיה מגובש יותר כך סיכויו להצליח גדלים. ואפרופו אחד הרעיונות שהעלית, בקורסים שלי אני נוהגת, מפעם לפעם, להביא בפתח השיעור טעימה ספרותית שאינה קשורה דווקא לחומרי הקורס. מעין הזמנה לקריאה להנאה. ואני בהחלט חשה שיש "רעב" לספרות יפה, אלא שכמו שכתבת עקב העומס רבים מוותרים על כך, הגם שבצער. אז בדיוק לשם כך אנחנו פה !

ואין לי ספק שאוכל ללמוד רבות ממך ומחבריך למסלול הניהול העסקי-חברתי.

להשתמע,

לילי

רעיון מקסים !

ע"י Adva Cohen | 11 במרץ 2014
 

רעיון מאוד יפה ויצירתי.

אדוה יקרה

ע"י לילי גלזנר | 11 במרץ 2014
 

כל פידבק חיובי משמח, אך כשהדברים באים ממי שעולם הספר קרוב ללבו, הדבר משמח שבעתיים. תודה רבה!

אירוח: משולחנה של סופרת

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

לפרויקט של יעל בלסקי, אנטון העץ, התוודעתי דרך אחד הפידבקים שקיבלתי ל"שובה של שחרזדה". יעל, סופרת טרייה העושה את צעדיה הראשונים בשבילי ההוצאה לאור, גילתה שהפיכת הטקסט לספר כרוכה בעלות כספית גבוהה. על מנת לגייס את הסכום הנדרש היא מציגה, בימים אלו, את יצירתה במסגרת אתר הדסטארט. גולשים שהפרויקט מדבר אל ליבם מוזמנים לתרום לו. אך הפרויקט מוגבל בזמן – על יעל לעמוד ביעד הגיוס עד ה-16 לאפריל.

אנטון העץ http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=8671

שעת סיפור (רק) לילדים?

אחד הדברים שצד את עיני, בפרויקט של יעל, הוא ההחלטה למתג את היצירה כספר ילדים. לכאורה, החלטה טבעית הממקמת את "אנטון העץ" לצד ספרי ילדים ידועים כ: "החתיכה החסרה" ו"הביצה שהתחפשה". יצירות שעוסקות בהתמודדות עם תחושת השונות ו/או עם חוסר סיפוק מן הזהות האישית / המראה החיצוני.

אך, האם ההחלטה למתג את היצירה כספר ילדים היא ההחלטה המתבקשת, או היחידה?

על רקע השאלה הזו, הרלוונטית במיוחד לשעת סיפור למבוגרים, הזמנתי את יעל להתארח כאן.

יעל, ברוכה הבאה.

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

האם העובדה שמדובר ביצירה מאוירת ומחורזת הופכת אותה אוטומטית ליצירה לילדים? או, רק לילדים?

שאלה מעניינת...

ע"י יעל בלסקי | 22 במרץ 2014
 

שלום לילי ותודה על האירוח!
תראי, אני חושבת שהתשובה האינטואיבית של רובנו תהיה "כן!" אם היצירה מחורזת ומאוירת אז היצירה מכוונת לקהל יעד של ילדים. יחד עם זאת כאשר אני חושבת על השאלה הזו יותר לעומק אני חייבת להודות שאני עצמי (שעברו כמה שנים מאז שאני יכולה לקרוא לעצמי ילדה) חובבת ספרי ילדים ואפילו נוהגת לקבל ולתת ספרים מסוג זה באירועים מיוחדים. בנוסף לעיתים גם יוצא לי להשתמש בהם ככלי במהלך טיפול במבוגרים (אני פסיכולוגית במקצועי). אז אני חושבת שהשאלה צריכה להתמקד לא בעצם היותה של היצירה מחורזת ומאוירת אלא בשאלת התוכן/המסר של הספר. מנקודת מבט זו אני חושבת שיצירות ילדים רבות מתאימות גם למבוגרים היות והן מתעסקות עם תכנים שמטרתם "לחדד את הראייה הפנימית והתובנה של הילד את עצמו, בשעה שהוא קורא ומחפש את עצמו בסיפורים לצורך הזדהות" (כמילותיו של חוקר הספרות גיאורגיו, 1969). הרי מי הוא מבוגר אם לא ילד שעטה על עצמו שכבות הגנות, גבולות ונורמות חברתיות. לכן סיפורי הילדים מהדהדים גם אצלנו, המבוגרים. הם מחברים אותנו למקום "הילדי" שבנו, הבוסרי, החבוי. זה שעדיין מתמודד עם קונפליקטים שהטרידו אותנו עוד מילדות וזה שעדיין משווע למקום "נקי" יותר, נטול גבולות, כן.
אני אסיים את תגובתי עם קטע מספר ילדים (!!) שכתב רוברט פולגרום ובעיני עונה בצורה יפה לשאלתך לילי: "כל מה שאני באמת צריך לדעת לגביי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן" (או מתוך קריאה בספר ילדים...). ומה אתם חושבים?

ואם אנחנו חוזרות לארגז החול בגן

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

דוגמא מרתקת היא היצירה של חיה שנהב, "מיץ פטל". כל הסימנים מעידים על כך שהיצירה הקלאסית הזו ממותגת ונתפסת כספר ילדים (פעוטות) מובהק. למשל, בספריות העירוניות נצפה למצוא את הספר בחלק המוקצה לילדים ולא נצפה למצוא את הספר בחלק המוקצה למבוגרים.

אבל ... באנתולוגיה שיצאה לרגל שנת היובל למדינת ישראל, 50 ישראלים קצרצרים, הכניסו העורכים סיפור שמתחיל במילים הידועות:
"הבית של מיץ פטל עמד בקצה החורשה: היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים."

בדפוס שחור לבן, ללא ניקוד וללא איורים, בשורות מלאות, אך מבלי להכניס שינוי במילים – לפנינו "מיץ פטל". הלבוש המינימליסטי של הטקסט, כמו גם העובדה ששובץ בספר המיועד לקהל בוגר, מזמין אותנו לקרוא אותו כטקסט למבוגרים.

ולמעשה, יתכן שההזמנה הזו חבויה כבר בספר המקורי, זה שממותג ומשווק כספר פעוטות. ואולי רק הדעה הקדומה של (רוב) המבוגרים מונעת מהם לזהות זאת (מה, שכמובן, מזמין דיון בטקסטים אמביוולנטים / חוצי גבולות crossover literature).

מכאן עולה שאלה מסקרנת אחרת, מה היה עולה בגורלה של היצירה לו היתה ממותגת, מלכתחילה, כיצירה למבוגרים?

Take action:

מה דעתך?

שתף