הפייסבוק כפלטפורמה להוראה ולמידה

ע"י אמנון זמיר | 06 בנוב' 2012
| 0 תגובות

סיכום:

המיזם מחולל שינוי דרמטי בשיטת הוראת העיצוב, אך ניתן להרחיב אותו לתחומים רבים אחרים, בכל הגילאים ובכל הרמות.

זהו עיקרו: במקום לקיים שיעור במתכונת של מורה מול כיתה, בה המורה נותן ביקורת לעבודות התלמידים למטלה שנתן, נפתחת קבוצת פייסבוק (סודית) אליה מעלים התלמידים את עבודותיהם ועל גביה מתקיימת ההנחייה.

הפייסבוק מבזר את הרשת החברתית ויוצר השטחה מעמדית: כולם בעלי מעמד שווה: כל סטודנט יכול להתבטא בחופשיות ולהשתחרר המגבלות החברתיות המתקיימות בדרך כלל בכיתה קונבנציונאלית. המורה - הופך בעצמו לשווה בין שווים וכך נוצרים תנאים חדשים ללמידה. אווירת הלימוד משתנה, ההשתתפות עולה פלאים, האינטנסיביות בעיסוק במטלה גדלה והתוצאות מהירות בהרבה בהשוואה למתכונת של עבודה הקונבנציונאלית.

קבוצת הפייסבוק הצליחה להגיע במהלך שבועיים לתוצאות אליהן מגיעות כיתות "רגילות" אותן הנחיתי בעבר באותה המטלה במשך 6-7 שבועות.

אודותיך

שם הארגון: המרכז האקדמי ויצו חיפה עוד ↓↑ הסתר↑ הסתר

אודותיך

שם פרטי

אמנון

שם משפחה

זמיר

אודות הארגון שלך

שם הארגון

המרכז האקדמי ויצו חיפה

תפקידך בארגון

מורה ומרצה

המידע שתספק כאן ישמש למילוי חלקים שלא מילאת בפרופיל שלך, למשל תחומי עניין, מידע על הארגון וכתובת אתר האינטרנט. פרטי הקשר שלך יישארו חסויים. לחץ כאן, כדי לבטל פעולה זו..

המיזם

הצג↑ הסתר↑ הסתר

שם המיזם

הפייסבוק כפלטפורמה להוראה ולמידה

תיאור המיזם

המיזם מחולל שינוי דרמטי בשיטת הוראת העיצוב, אך ניתן להרחיב אותו לתחומים רבים אחרים, בכל הגילאים ובכל הרמות.
זהו עיקרו: במקום לקיים שיעור במתכונת של מורה מול כיתה, בה המורה נותן ביקורת לעבודות התלמידים למטלה שנתן, נפתחת קבוצת פייסבוק (סודית) אליה מעלים התלמידים את עבודותיהם ועל גביה מתקיימת ההנחייה.
הפייסבוק מבזר את הרשת החברתית ויוצר השטחה מעמדית: כולם בעלי מעמד שווה: כל סטודנט יכול להתבטא בחופשיות ולהשתחרר המגבלות החברתיות המתקיימות בדרך כלל בכיתה קונבנציונאלית. המורה - הופך בעצמו לשווה בין שווים וכך נוצרים תנאים חדשים ללמידה. אווירת הלימוד משתנה, ההשתתפות עולה פלאים, האינטנסיביות בעיסוק במטלה גדלה והתוצאות מהירות בהרבה בהשוואה למתכונת של עבודה הקונבנציונאלית.
קבוצת הפייסבוק הצליחה להגיע במהלך שבועיים לתוצאות אליהן מגיעות כיתות "רגילות" אותן הנחיתי בעבר באותה המטלה במשך 6-7 שבועות.

השלב שבו נמצא הפרויקט שלך

פיילוט

מהי הבעיה שהמיזם שלך מנסה לפתור?

הבעיה שהמיזם מנסה לפתור היא הפאבסיביות של התלמידים.
בין אם מדובר בכיתה אוניברסיטאית ובמיוחד אם מדובר בכיתה בתיכון או ביסוד, המציאות היא כי המורה נמצא במרכז, מול הכיתה, לעיתים על במה המגביהה אותו משאר התלמידים, הוא מרכז העיניין, והתלמידים כאן כדי לשמוע אותו, כי הוא צריך "להעביר להם את החומר" (לבגרות, למיקוד, לבחינה…)

הפאסיביות של התלמידים אינה אופיינית לכיתה לעיצוב בלבד, ולא ברמה האוניברסיטאית בלבד, ניתן למצא אותה בהרבה כיתות בתיכון וביסודי. זוהי מתכונת המשתקת את היזמות וההשתתפות הפעילה של הלומד ואינה מאפשרת לו לתרום מעצמו או ללמוד מתלמידים אחרים. זו מתכונת שיותר ממאה שנים של תיאוריות חינוכיות לא הצליחו לשנות: המורה נמצא במרכז ההוויה החינוכית.

המיזם שלי מפקיד בידי התלמידים את משימת הלימוד: הם אלה המובילים אותה. איש צוות ההוראה הופך למנחה, ולא למפקיד ידע. הפייסבוק הוא הפלטפורמה הבלתי פורמאלית של התלמידים, הלימוד נעשה במגרש (הוירטואלי) שלהם, לא בכיתה פיזית עם היירכיה מוגדרת אלא במרחב משוחרר נטול מעמדות.

המיזם שלי יוצר תנאים אופטימליים למיקומו (הפיזי והסימבולי) של המורה מאחורי הכיתה, ולא למולה. מעמדה זו המורה יכול לעזור ולכוון את תלמידיו קדימה, ממקום זה, המורה והתלמידים מסתכלים לאותו הכיוון! משם יכול המורה לראות טוב יותר והתלמידים רחוק יותר.

כיצד המיזם שלך נותן מענה יעיל לבעיה?

פלטפורמת הפייסבוק משחררת. יש לה דינמיקות שאינם נשלטות על ידי פרטים בודדים של הרשת החברתית. הפייסבוק יוצר תנאים לכל אחד מהפרטים ברשת להשפיע ולחולל שינוי בדיוק באותה המידה. הפרט יכול להציע הצעה או לקרא לפעולה אך אינו יכול לשלוט על ההתפתחות שלה. לרשת יש היגיון פנימי משלה. ארועי קיץ 2011 הוכיחו זאת היטב.
בפיילוט שקיימתי הייתי עד למהלכים יוצאי דופן במתכונת זו: קריאה של סטודנט בודד לקיים סיעור מוחות סחפה אחריה גל של שיתוף ברעיונות: פריצת דרת של ממש - זו לא גישה מקובלת בקרב סטודנטים במיוחד לא כשמדובר בתחרות בה עבודה נבחרת מודפסת ומצייגת את המוסד.

הפייסבוק משחרר גם את גבולות הזמן: להבדיל מהכיתה הפיזית, כל אחד מעלה פוסטים בכל שעה שנוח לו, וכך גם המנחה. עובדה זו גורמת לעיסוק סביב השעון בלמידה. השיעור לא נגמר בצלצול ו"הצלצול א עבור המורה". האינטנסיביות גוברת, הסטודנטים מגיבים מהר להערות שנתנו עמיתיהם, בזמן אמת ולא בשיעור הבא, אחרי שחלף שבוע מאז שמעו את דברי המורה.

המורה בוחר למי ומתי להגיב: המורה לא מוגבל לזמן השיעור, את סך כל הזמן הקוריקולרי שעמד לרשותו לנושא הוא יכול לחלק כרצונו ולתמקד בתלמידים שזקוקים להכוונה שלו יותר.

אלה רק סגולות בודדות שהפייסבוק מעניק לחוויית הלמידה.

אם המיזם שלך זכה בפרסים או ציונים לשבח, נשמח אם תציין אותם

לא.

המיזם הפך לנושא המחקר שהיגשתי לפרוייקט הגמר באוריינות חזותית, תואר שני בסמינר הקיבוצים וזכה לשבחי המבקרים ולציון גבוה: 96.

כתובת דף הפייסבוק

כתובת פרופיל הטוויטר

חדשנות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מה הופך את הרעיון שלך לייחודי (טכנולוגיה חדשנית, מודל פדגוגי, חברתי ו/או עסקי ייחודי וכו'...) - אנא פרט

הפייסבוק הוא גולת הכותרת של טכנולוגיית הרשת העדכנית ביותר - WEB 2 .
אחת הבעיות הקשות של החינוך בעידן הטכנולוגי היא כי אנו מלמדים היום, בכלים של אתמול, תלמידים שישתמשו בידע שלמדו מחר. טעות היא לחשוב כי אם התכנים יוגשו בפלטפורמות מתוקשבות (מחשבים, מצגות ואינטרנט במקום ספרי לימוד) אנו מכשירים את דור העתיד ב"כישורי המאה העשרים ואחת". (מטרה מוצהרת של משרד החינוך)

לכן לרעיונות המציבים בבסיסם טכנולוגיה של שיתוף חברתי יש תוקף רב: האדם הוא "חיה חברתית" מאז ומעולם וכך גם ימשיך להיות. אם יש משהו שעלינו להורות הוא כיצד להשאר חיה חברתית ולהפיק את המקסימום מכל אמצעי חברתי שיתפתח בעתיד על ידי הבנייה של הטכנולוגיה הזו כאמצעי מיטיב ומטפח.
ככל שנשכיל להכשיר את הדור הזה להבין ולנצל את היתרונות המיטיבים והגדולים הטמונים בחובה של הרשת החברתית היום, כך יוכל להנות מהתפתחות הטכנולוגית שיהיו לה בעתיד, ואף להפוך אותו למגן עליה ולמנוע התפתחויות שליליות שלה בעתיד.

המיזם שלי מבחינה זו הוא ייחודי וחדשני. הפייסבוק אינו נמצא בשימוש ככלי דידקטי ואף מעורר פחדים בקרב מנהלי בתי הספר.
אמנם, יש שימוש בפייסבוק במספר גדל והולך של בתי ספר אולם אילו אנן אלא קבוצות פייסבוק המשמשת קיר להודעות או להפנייה למקורות וקישורים הנהוגות במקומות רבים. לעומתם - המיזם שלי הוא קונספט חינוכי של ממש: הלמידה נעשית באופן עצמאי, מתוך יוזמה וסקרנות של התלמיד הפוגש בהכרח יוזמות וסקרנות של תלמידים אחרים המייצרות דיאלוגים עצמאיים והתפתחויות מפתיעות.

המיזם מציג כללי משחק חדשים: אין כיתה!
הלמידה מתרחשת ברשת החברתית ולא בכיתה (הוירטואלית או הפיזית). הרשת והפייסבוק בכלל, הם טריטוריה לא פורמלית, לא חלים בה החוקים והנורמות של בית הספר. מבחינתם - הפייסבוק שייך לשעות שאחרי בית הספר, לעולם הפנאי, לתווך שלהם, עולם אליו הם נכנסים ממילא באופן וולנטרי (בניגוד לחלל הכיתה הפיזית או לכיתה הוירטואלית בהן הכניסה היא מאולצת ונשלטת).

במונחים אלה - הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" מקבל משמעות חדשה, חדשנית ואקטואלית ביותר.
ובנימה זו - דרש נוסף, "אין בית מדרש ללא חידוש" (מסכת חגיגה כג) המראה כי חז"ל ידעו כבר מזמן שחדשנות היא מפתח ללמידה.

אימפקט

הצג↑ הסתר↑ הסתר

במידה והפרויקט כבר פעיל, מה הערך בתחום החינוך שייצר עד כה?

הפיילוט התקיים רק פעם אחת במתכונת מלאה. ופעמים נוספו תבמתכונת חלקית. בכל המקרים, הסטודנטים השתתפו באופן פעיל ביותר, גם כאשר לא היתה מטרה מוגדרת להגיע לתוצר כלשהו כמו בפיילוט.

במידה ומדובר במיזם חדש, מה ההערך בתחום החינוך שאתה מצפה שיהיה לפרויקט בשנתיים הבאות?

אני צופה כי יקח למערכת החינוך זמן לעכל את הגישה ולהסתגל חדשנות אולם אני סמוך ובטוח כי ברגע שהמורים והכיתות יגיעו לתוצאות הרעיון יתפשט מהר ויאומץ על י די מורים , בתי ספר ותלמידים רבים.

מי קהל היעד של המיזם? מדוע המיזם חשוב לקהל היעד?

אוניברסיטאות, מכללות, בתי ספר, מורים ותלמידים, כל מי שיש לו חלק במטלה קבוצתית, כמי שהטיל אותה וכמי שמשתתף בה, ללא הבדלי גזע, מין, לאום או גיל.

מה ייחשב הצלחה של המיזם? וכיצד תמדוד אותה?

לראות יותר בתי ספר עוברים למודל הלמידה החברתי ונוטשים את הפורמולות הקלאסיות המסואבות.
לשמוע מתלמידים שהם רוצים ללמוד כך ולא אחרת
לשמוע מהבן שלי שהיה לו כיף היום בתיכון כי הוא לומד דרך הפייסבוק

כיצד ניתן לשכפל את המיזם שלך וליישם אותו במקומות אחרים?

יש להכשיר את המנחים בסוגיות שהמודל מציב: כיצד להתבטא ברשת, כיצד לנהל את הזמן המוקדש לתלמידים, כיצד לשמור על הגדרות הפרטיות, ועוד.

כל אלה ניתנים לפיתרון במסגרת של השתלמויות קצרות, שגם ישמשו כמנגנון עדכונים על התפתחויות חדשות, בעיות של מורים, של תלמידים ועוד. ( ניתן גם לפתוח קבוצת פייסבוק שתהיה הפלטפורמה לדיאלוג)

ההשקעה הכספית היא נמוכה: בניגוד לפלטפורמת ה"מודל" שיש לשכור/לרכוש עבורה שרתים יקרים, העבודה מתבצעת על השרתים של פייסבוק, ללא עלות כלשהי. ההשקעה תהיה בעיקר בהכשרה של סגל ההוראה.

המשכיות

הצג↑ הסתר↑ הסתר

מהם האתגרים שיכולים למנוע מהמיזם שלך להתפתח? אנא פרט

1. מורים חוששים ממכמות המלל שיצטרכו להקליד
2. בעיות של פרטיות: המורה צריך למנוע גישת תלמידים אל עולמו הפרטי (זו בעיה קלה) ובמקביל - התלמידים צריכים למנוע גישה לפרופיל שלהם ( הם מגבילים על ידי כך את החשיפה שלהם והם לא ממש מעונינים)
3. יש ללמוד כיצד להתבטא בכתב
4. באופן מוטעה, מורים עלולים לחשוב שמעמדם נפגע
5. מורים חוששים שהמעורבות שלהם תסחוף אותם לשעות רבות מול הקבוצה.
6. בעיית תגמול: האם המורה מקבל תגמול עבור הזמן שהטא משקיע בפייסבוק
7. הפייסבוק מקום מסוכן, יש סיפורים קשים של פדופיליה והדחת נוער למעשים פליליים ושליליים
8. הפייסבוק ישמש פלטפורמה לאלימות/ביריונות מילולית

מהן הפעולות שאתה נוקט כדי לעמוד באתגרים הללו?

הדרכה נכונה של המורים והסבר מקיף על האופן בו ניתן לפתור/להתגגבר על הקשיים תנתן בהשתלמויות.
תינתן הדרכה בנושא הגדרות הפרטיות הפותרת את הבעיות ויוצרת קונפורמיות עם חוזר המנכ"ל בנידון
אלימות מילולית ובריונות אינטרנטית הם סכנה הקיימת גם ללא הלמידה דרך קבוצת הפייסבוק. אחת הסיבות לכך היא העדר גורם מפקח. השימוש באינטרנט מעניק למונחה את הסטטוס של פיקוח, הוא יוכל לקרא לסדר תלמידים שחורגים מנורמות מקובלות וכך גם התלמידים ילמלדו כיצד מתבטאים בכלל ומהם הגבולות.

הצבת גבולות היא גם האופן בו המורים עצמם יתמודדו עם הקשיים הרלוונטים להם כמו מספר השעות שיקדישו, כיצד להתבטא, מתי להגיב וכדומה.

סקירה מפורטת של בעיות והדרכים להתמודד עימן ניתן למצוא בקישור למחקר:
http://www.studiozamir.co.il/zamir_facebook_project.pdf

מספר המתנדבים במיזם

0

מספר המועסקים במיזם

1-5

סיפור המיזם

הצג↑ הסתר↑ הסתר

הגענו לחלק האחרון של השאלון. זו ההזדמנות שלך לספר לנו את "סיפור המיזם" בצורה חופשית. מה גרם לך לחשוב על הרעיון, מי עומד מאחוריו, איך הכל התחיל וכל שאר הפרטים האישיים והמעניינים שאתה רוצה לספר לנו

יום בהיר אחד נקראתי למשרדה של מנהלת המחלקה לעיצוב והתבשרתי כי השנה אין תקציב לקורס שלי.
"… אבל אם לא זה לא קשה, תפתח לי אתר במודל כדי שהסטודנטים יוכלו להעלות את ההצעות שלהם לפלקט סוף השנה ונוכל לבחור איזה מהם ייצג אותנו על לוחות המודעות בקיץ הקרוב…."
פתחתי אם כן אתר במודל ופרסמתי את כתובתו לכל תפוצת הסטודנטים.

המודל קרס כשהועלתה העבודה השלישית ושוב לא ניתן היה להעלות אליו אף עבודה.

מכיוון שכך - ייסדתי קבוצת פייסבוק והזמנתי את התלמידים להצטרף אליה ולהעלות את הצעותיהם לפלקט. בשלב זה סיימתי את תפקידי, אך כמי שייסד את הקבוצה, החלו להגיע הודעות למייל שלי על כל פעילות בקבוצה. סקרנותי גברה והצצתי.

וגם נפגעתי.

תחושת הבטן שלי הייתה כי הסטודנטים יתקשו לייצר בכוחות עצמם ללא הנחייה הצעות ברמה סבירה, ואכן כך היה. החלטתי שאני נשאר ברקע ומדי פעם, אם אראה מישהו ש"מתברבר" - אעזור לו לחזור לתלם. אחרי הכל אלו סטודנטים שהיכרתי ולמדתי קודם…
מצאתי עצמי נדהם נוכח דינמיקות שלא הכרתי קודם באף כיתה אותה הנחיתי באותה המטלה בדיוק לאורך השנים שעברו: ההשתתפות של הסטודנטים היתה מלאה, הם קיימו דיאלוג ביהם, קיטרו, קראו לקיום סיעור מוחות ואף העירו וביקרו זה את עבודתו של השני. באותה העת חיפשתי נושא לעבודת הגמר שלי והחלטי להמשיך ולראות אם מתפתח כאן משהו שיוכל להפוך למחקר.
עד מהרה מצאתי עצמי נסחף בעשייה הקבוצתית והחלתטי שאני עובר מסטטוס של "זבוב על הקיר" לסטטוס הרגיל שלי כמורה וחוזר להנחות אותם. הסטודנטים קבלו זאת בברכה והפכתי גם אני לחלק מהקבוצה איתו מתייעצים וממנו מקבלים הנחייה.

האינטנסיביות של הנוטיפיקציות לא הרפתה גם מהסטודנטים שהגיבו במהירות (לעיתחם דקות ספורות) לכל פוסט שעסק בעניינם או שניתן היה להפיק ממנו בעקיפין מסקנות לגבי ההצעות שלהם, סטודנטים הציעו מספר הצעות שונות, (דבר נדיר), עודדו אחד את השני, ביקרו, ואף הציעו רעיונות אחד לשני ( לא פחות נדיר)

תוך שבועיים, הגיעו הסטודנטים לרמת הצעות אליה היו מגיעים רק לאחר ששה שבועות של הנחייה פרונטלית.

היה לי עונג רב להשתתף בפעילות ואף למדתי על בשרי כי זהו תווך של הסטודנטים ולא של המוסד: נקראתי לסדר על ידי אחת הסטודנטיות שלא אהבה את האופן בו התנסחתי. למדתי שאני לא חייב להתייחס לכל עבודה וכי חלק מהסטודנטים יכול להתנהל עצמאית בעזרת סטודנטים אחרים, וכי אני יכול לבחור מתי להגיב - בבוקר מוקדם, בצהריים , או בלילה וכך יכולתי להמשיך ונהל את העבודה בסטודיו שלי. הקציתי לעצמי שעתיים ביום, שהם שליש מסה"כ השעות השבועיות שהוקדשו כרגיל לקורס במערכת. תשלום אמנם לא קיבלתי עבור ההוראה, אך מצאתי את נושא המחקר שלי ויצאתי נשכר פי כמה:

גיליתי דרך חדשה להוראה של העיצוב הגרפי באמצעות הפייסבוק.

מידע נוסף על המיזם (קבצים להורדה):

facebook_lr.pdf1.8 MB

Take action:

מה דעתך?

שתף