מעניין מאוד

ע"י רועי ציקורל | 10 בפבר' 2014
 

היום קיימים במספר מזימים מאוד יפים שפונים לקהלים שונים מאפשרים לקבל סיפורים או ליצור סיפורים. אף אחד מהם לא מייצר את מה שאת מדברת עליו, אך שווה להכיר אותם ולראות האם ניתן ללמוד מהם או אפילו לשתף פעולה:

שמעו סיפור - אפליקציית סיפורים מקומיים: https://www.facebook.com/hereAstory

קהילת כתיבה צעירה - קהילה מופלאה לכותבות וכותבים צעירים: https://www.facebook.com/youngwriting

resh - מיזם הכתיבה של בני הנוער בישראל: http://www.resh.co.il/BRPortal/br/P100.jsp

בהצלחה!

תגובה לרועי

ע"י לילי גלזנר | 16 בפבר' 2014
 

הי רועי,

תודה על התגובה ועל הלינקים לפרויקטים שלא הכרתי. הפעילויות המוצעות בפרויקטים הללו יכולות בהחלט להתאים ל"חגורת הפעילויות" שסובבת ומעשירה את החוויה של שעת-סיפור.

ריגש אותי במיוחד פרויקט 'שמעו סיפור' שמחבר בין אהבת סיפורים, אהבת מולדת וקהילתיות במובן הטוב של המילה. גם העובדה ששומעים את הקול של המספר/ת, מוסיפה מימד חם ואנושי לפרויקט היפה הזה. וכאן אני כבר מאתרת נקודת חיבור בין המיזם המוצע למיזם הקיים. אני חושבת, למשל, על סיפוריו הקצרצרים והנפלאים של הסופר יוסל בירשטיין, אשר התפרסמו בספר "סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים" – הקלטה והעלאה של מבחר מהם לרשת (כמובן, באישור המו"ל) פירושה חיבור בין האפליקצייה של סיפורים מקומיים [=המיזם הקיים] לבין ספרות יפה [=המיזם המוצע].

שבוע טוב,

לילי

http://www.newlibrary.co.il/htmls/product.aspx?c0=12883&bsp=12838

שאלות..

ע"י יערי הודארה | 01 במרץ 2014
 

שלום לילי.
אני יערי, סטודנט במסלול לניהול עסקי חברתי.
יחד עם עוד כמה סטודנטים מהמסלול נלווה את תהליך הגיבוש והבניה של היזמויות.

ממש מרגש וכיף לראות מיזם/רעיון כזה! בילדותי הייתי תולעת ספרים, והיום אחד הדברים שהכי מציקים לי ביום יום הוא שבאינטנסיביות של החיים כמעט ואין לי זמן לקרוא להנעתי!

שאלות שעלו לי:
-האם כבר ישנם אנשים שמעוניינים להרים איתך את הפרוייקט?
אם לא, איך את מתכוונת לגייס אותם? שכן אני מבין שבשביל הוצאת הרעיון לפועל יש צורך בצוות של אנשי מעשה.
-האם יש דברים שאת יכולה לקדם כבר עכשיו? כגון מציאת מקום פיזי שמתאים לרעיון, מציאת אנשים שמעונינים להשתתף, לעשות שיעור/שעת סיפור ניסיון בכדי ללמוד מזה ולראות מה עוד דרוש. ככל שהרעיון יהיה יותר מגובש ויישים הוא יהיה יותר רלוונטי בהגשתו.

ממש מאחל שהמיזם יצא לפועל!
בהצלחה בנתיים.
שבוע טוב...
יערי

יערי שלום רב

ע"י לילי גלזנר | 11 במרץ 2014
 

אני מודה לך על המילים החמות!

אכן, מאחורי הקלעים יש התעניינות במיזם ואני מתייחסת לתקופה זו כאל תקופת איסוף רעיונות ויצירת קשרים.

אני בהחלט מסכימה איתך שככל שהרעיון יהיה מגובש יותר כך סיכויו להצליח גדלים. ואפרופו אחד הרעיונות שהעלית, בקורסים שלי אני נוהגת, מפעם לפעם, להביא בפתח השיעור טעימה ספרותית שאינה קשורה דווקא לחומרי הקורס. מעין הזמנה לקריאה להנאה. ואני בהחלט חשה שיש "רעב" לספרות יפה, אלא שכמו שכתבת עקב העומס רבים מוותרים על כך, הגם שבצער. אז בדיוק לשם כך אנחנו פה !

ואין לי ספק שאוכל ללמוד רבות ממך ומחבריך למסלול הניהול העסקי-חברתי.

להשתמע,

לילי

רעיון מקסים !

ע"י Adva Cohen | 11 במרץ 2014
 

רעיון מאוד יפה ויצירתי.

אדוה יקרה

ע"י לילי גלזנר | 11 במרץ 2014
 

כל פידבק חיובי משמח, אך כשהדברים באים ממי שעולם הספר קרוב ללבו, הדבר משמח שבעתיים. תודה רבה!

אירוח: משולחנה של סופרת

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

לפרויקט של יעל בלסקי, אנטון העץ, התוודעתי דרך אחד הפידבקים שקיבלתי ל"שובה של שחרזדה". יעל, סופרת טרייה העושה את צעדיה הראשונים בשבילי ההוצאה לאור, גילתה שהפיכת הטקסט לספר כרוכה בעלות כספית גבוהה. על מנת לגייס את הסכום הנדרש היא מציגה, בימים אלו, את יצירתה במסגרת אתר הדסטארט. גולשים שהפרויקט מדבר אל ליבם מוזמנים לתרום לו. אך הפרויקט מוגבל בזמן – על יעל לעמוד ביעד הגיוס עד ה-16 לאפריל.

אנטון העץ http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=8671

שעת סיפור (רק) לילדים?

אחד הדברים שצד את עיני, בפרויקט של יעל, הוא ההחלטה למתג את היצירה כספר ילדים. לכאורה, החלטה טבעית הממקמת את "אנטון העץ" לצד ספרי ילדים ידועים כ: "החתיכה החסרה" ו"הביצה שהתחפשה". יצירות שעוסקות בהתמודדות עם תחושת השונות ו/או עם חוסר סיפוק מן הזהות האישית / המראה החיצוני.

אך, האם ההחלטה למתג את היצירה כספר ילדים היא ההחלטה המתבקשת, או היחידה?

על רקע השאלה הזו, הרלוונטית במיוחד לשעת סיפור למבוגרים, הזמנתי את יעל להתארח כאן.

יעל, ברוכה הבאה.

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

האם העובדה שמדובר ביצירה מאוירת ומחורזת הופכת אותה אוטומטית ליצירה לילדים? או, רק לילדים?

שאלה מעניינת...

ע"י יעל בלסקי | 22 במרץ 2014
 

שלום לילי ותודה על האירוח!
תראי, אני חושבת שהתשובה האינטואיבית של רובנו תהיה "כן!" אם היצירה מחורזת ומאוירת אז היצירה מכוונת לקהל יעד של ילדים. יחד עם זאת כאשר אני חושבת על השאלה הזו יותר לעומק אני חייבת להודות שאני עצמי (שעברו כמה שנים מאז שאני יכולה לקרוא לעצמי ילדה) חובבת ספרי ילדים ואפילו נוהגת לקבל ולתת ספרים מסוג זה באירועים מיוחדים. בנוסף לעיתים גם יוצא לי להשתמש בהם ככלי במהלך טיפול במבוגרים (אני פסיכולוגית במקצועי). אז אני חושבת שהשאלה צריכה להתמקד לא בעצם היותה של היצירה מחורזת ומאוירת אלא בשאלת התוכן/המסר של הספר. מנקודת מבט זו אני חושבת שיצירות ילדים רבות מתאימות גם למבוגרים היות והן מתעסקות עם תכנים שמטרתם "לחדד את הראייה הפנימית והתובנה של הילד את עצמו, בשעה שהוא קורא ומחפש את עצמו בסיפורים לצורך הזדהות" (כמילותיו של חוקר הספרות גיאורגיו, 1969). הרי מי הוא מבוגר אם לא ילד שעטה על עצמו שכבות הגנות, גבולות ונורמות חברתיות. לכן סיפורי הילדים מהדהדים גם אצלנו, המבוגרים. הם מחברים אותנו למקום "הילדי" שבנו, הבוסרי, החבוי. זה שעדיין מתמודד עם קונפליקטים שהטרידו אותנו עוד מילדות וזה שעדיין משווע למקום "נקי" יותר, נטול גבולות, כן.
אני אסיים את תגובתי עם קטע מספר ילדים (!!) שכתב רוברט פולגרום ובעיני עונה בצורה יפה לשאלתך לילי: "כל מה שאני באמת צריך לדעת לגביי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן" (או מתוך קריאה בספר ילדים...). ומה אתם חושבים?

ואם אנחנו חוזרות לארגז החול בגן

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

דוגמא מרתקת היא היצירה של חיה שנהב, "מיץ פטל". כל הסימנים מעידים על כך שהיצירה הקלאסית הזו ממותגת ונתפסת כספר ילדים (פעוטות) מובהק. למשל, בספריות העירוניות נצפה למצוא את הספר בחלק המוקצה לילדים ולא נצפה למצוא את הספר בחלק המוקצה למבוגרים.

אבל ... באנתולוגיה שיצאה לרגל שנת היובל למדינת ישראל, 50 ישראלים קצרצרים, הכניסו העורכים סיפור שמתחיל במילים הידועות:
"הבית של מיץ פטל עמד בקצה החורשה: היו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים."

בדפוס שחור לבן, ללא ניקוד וללא איורים, בשורות מלאות, אך מבלי להכניס שינוי במילים – לפנינו "מיץ פטל". הלבוש המינימליסטי של הטקסט, כמו גם העובדה ששובץ בספר המיועד לקהל בוגר, מזמין אותנו לקרוא אותו כטקסט למבוגרים.

ולמעשה, יתכן שההזמנה הזו חבויה כבר בספר המקורי, זה שממותג ומשווק כספר פעוטות. ואולי רק הדעה הקדומה של (רוב) המבוגרים מונעת מהם לזהות זאת (מה, שכמובן, מזמין דיון בטקסטים אמביוולנטים / חוצי גבולות crossover literature).

מכאן עולה שאלה מסקרנת אחרת, מה היה עולה בגורלה של היצירה לו היתה ממותגת, מלכתחילה, כיצירה למבוגרים?

הייתי רוצה לחדד נקודה

ע"י אביחי רז | 22 במרץ 2014
 

ספרי ילדים בדרך כלל מכילים בתוכם מסר אחד מאוד אלמנטרי אבל מאוד ברור ומאוד נכון, גם למבוגרים. הרבה פעמים זהו מסר שמבוגרים כבר שכחו... ספר ילדים הוא ספר פשוט, עם שפה פשוטה, כזה שנעדר תחכום שקיים בספר ענק בן 600 עמודים המכוון למבוגרים. בספר של 600 עמודים קשה להוציא את המסר.
ספר ילדים מחזיר אותנו למקום חסר הגנות. כשאנחנו חושבים על עצמנו כילדים אנחנו מורידים את ההגנות. ספר ילדים עושה הרגשה טובה, לא משנה באיזה גיל נקרא אתו וזה היופי כאן. יש משהו יפה נורא לקרוא ספר ילדים כמבוגר. למשל, הספר "העץ הנדיב", לא משנה כמה קראתי אותו בחיים, יש בו משהו משמח, אופטימי. אולי כי זה מחזיר אותנו קצת אחורה, לתקופה נאיבית יותר. מחבר אותנו בחזרה על עצמינו.

"העץ הנדיב" ...

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

"והעץ", מסיים המספר את סיפורו, "היה מאושר".

מודה ומתוודה קשה לי לקרוא אופטימיות בסיפור של הקרבה עצמית, בו הדמות המעניקה אינה ערה לכך שהיא מנוצלת באופן מחפיר. לכך שהנתינה היא חד צדדית. העץ נתן לילד את עליו, את פירותיו, את צילו, את ענפיו, את גזעו (וכמובן, אהבה ושמחת חיים). והילד, בצעירותו אך גם לאחר שבגר והיה לאיש, לקח ולקח ולקח עד שמן העץ הפורח לא נותר אלא גזע כרות. והעץ היה מאושר ... כן, גם אבא גוריו נפח את נשמתו מאושר ... גם גיבורת סרטו של לארס פון טרייר, "לשבור את הגלים" מתה מאושרת ...

אני מסתכלת על האיור הקטן שחותם את היצירה (זקן כפוף על גדם עץ) ושואלת את עצמי, למי באמת מיועד הספר והאם ההבחנה הגילאית רלוונטית?

באישורו של פרופ' משה רון,

ע"י לילי גלזנר | 24 במרץ 2014
 

באישורו של פרופ' משה רון, מעורכי "50 ישראלים קצרצרים", אני מעלה לכאן את הדברים ששלח לי במייל:

"התשובה הקצרה היא שבעולם המו"לות טקסט כמו "מיץ פטל" ככל הנראה לא היה יכול להתקבל אלו הוגש מלכתחילה כפי שעשינו באנתולוגיה, כטקסט מילולי ללא איורים וללא שיוך ברור לקטגוריה של "ספר ילדים". אבל מטרתנו היתה למשוך תשומת לב לטקסט חזק, פיוטי ומשובח זה. למותר לומר שהדבר נעשה בהסכמת המחברת.

כשערכנו, חנן חבר ואני, את "הסדרה הלבנה" בהוצאת עם עובד, הוצאנו רומן שכתבה חיה שנהב, "יעקב הולך". זה "רומן למבוגרים" ויצירה יוצאת דופן בסגנונה ובצורתה (ולדעתנו גם באיכותה הספרותית). לצערנו הגדול הספר לא זכה כמעט לשום תשומת לב מצד הביקורת וגם לא מצד הקהל הרחב.
על "מיץ פטל" הח"מ הרצה הרצאה שפורסמה כמאמר בכתב העת "תיאוריה וביקורת", 6 (1995) ומציעה פרשנות לסיפור של חיה שנהב."

ובנימה קצת יותר משעשעת

ע"י יעל בלסקי | 24 במרץ 2014
 

תראי מה מצאתי פה:
http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.2150541
ואולי שם כבר לקחו את זה קצת רחוק מדי?...

*

ע"י לילי גלזנר | 22 במרץ 2014
 

*